תא"מ 9945-05-10 חיים נ' יונגר ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנועו של התובע בתאונה מיום 15.2.09 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת אחריות הנתבעים לתאונה אלא רק בשאלת היקף הנזק.

אין חולק כי הנתבעת 2 שילמה לתובע פיצוי בסך 18,825 ₪ בגין נזק לאופנוע וסך 900 ₪ עבור חוות דעת השמאי. ואולם, טוען התובע כי שמאי מטעמו שבדק את הרכב המליץ לסלק את התביעה על בסיס אובדן כללי וזאת לאור היקף הנזקים והתכנות לגילוי נזקים מכניים נוספים עקב התאונה. השמאי העריך את שווי האופנוע בסך 60,000 ₪, בניכוי שרידים בסך 27,000 ₪ (מכירה במצבו הניזוק לשיקום) תוספת בסך 225 ₪ עבור פירוקים, ובסך הכל 33,225 ₪. לפיכך, טוען התובע כי על הנתבעת 2 להשלים את ההפרש בין הסכום שכבר שולם לסכום אותו קבע השמאי מטעמו, וכן טוען כי על הנתבעים להשיב לו את ההפרש בגין עלות חוות הדעת, שעלותה סך 1,400 ₪.

הנתבעים טענו להגנתם (פרט לטענות השבלוניות המועלות תדיר בכל כתב הגנה) כי שמאי מטעם קבע כי הנזק לאופנוע מוערך בסך 16,222 ₪ ועל כן הפיצוי אותו שלמה הנתבעת 2 לתובע, אף עולה על סכום זה, ולכן אין מקום לתביעה.

במעמד הדיון העידו התובע והשמאים מטעם הצדדים.

בחקירתו הנגדית של התובע אמר התובע כי הוא מכר את האופנוע באמצעות חברת מטרו אליה הובא האופנוע לאחר התאונה, בין היתר לאור חוות דעתו של השמאי, מר תורתי, שהמליץ לעשות כן בחוות דעתו. ברי כי אילו לא היה מוכר התובע את האופנוע הרי שהוא היה זכאי לפיצוי בגין הנזקים אותם העריך השמאי בחוות דעתו, בהנחה כי לא הובאה חוות דעת או ראיה אחרת לסתור את קביעות השמאי.

קיימת איפוא מחלוקת בין הצדדים בשאלת היקף הנזק, וזאת לאור חוות דעתו של שמאי הנתבעים מר גולדשטיין, אשר קבע נזק בסך 18,825 ₪, לעומת חוות דעת השמאי מטעם התובע. במילים אחרות, על בית המשפט להכריע איזו חוות דעת הוא מעדיף.

לכאורה יש מקום להעדיף את חוות דעתו של שמאי התובע שכן הוא בדק פיזית את האופנוע, לעומת שמאי הנתבעת שלא בדק אותו פיזית והסתמך רק על תמונות שנשלחו. דא עקא, שבמקרה זה ציין שמאי הנתבעת בפתח חוות דעתו, שנערכה ביום 3.6.09, כי למרות פניות חוזרות ונשנות לבדיקת האופנוע לא נענו לו וכי נאמר לו שהאופנוע נמכר, תוך שהוא מציין כי עד ליום חוות דעתו לא הוצגה לו אסמכתא על העברת בעלות, פרטי הרוכש וזכרון דברים. על דברים אלו חזר גם בחקירה הנגדית במספר הזדמנויות והוסיף ופירט כי אף יצר קשר טלפוני עם התובע משום שבעבר בדק עבורו את האופנוע עקב תאונה קודמת שעבר. הוא גם סיפר כי התובע לא כל כך שיתף עימו פעולה כאשר ביקש ממנו את זכרון הדברים. אני נותן אמון בדברים אלו של שמאי הנתבעת שכן לא התרשמתי כי היה לו אינטרס כלשהו שלא לבדוק את האופנוע פיזית. הרי אם בדק בעבר את אותו האופנוע מדוע שלא יבדוק אותו פעם נוספת על מנת ליתן חוות דעת מושכלת.

ברור כי לשם הבדיקה מטעם הנתבעת, וכאשר עולה כי האופנוע נמכר במצבו כניזוק באמצעות מוסך מטרו, צריך ויכול היה התובע לברר את פרטי הרוכש ולהציג את כל האסמכתאות התומכות במכירת האופנוע. דא עקא שהתובע לא צירף לכתב התביעה ואף לא הציג לבית המשפט כל ראיה בדבר המכירה, סכום המכירה וזהות הרוכש. אף שעבר פרק זמן ניכר למדי בין הגשת כתב התביעה לבין מועד שמיעת הראיות, ובשים לב לכך כי התובע ידע גם ידע כי הנתבעת טענה להעדר שיתוף פעולה מצידו (כאמור ברישא של חוות דעת שמי הנתבע ) – הרי שגם אז לא טרח התובע לנסות להדוף טענות אלו ולהציג ראיות בדבר המכירה, או למצער, לברר את פרטי הרוכש וזאת על מנת לאפשר לשמאי מטעם הנתבעת לבדוק את האופנוע פיזית. אילו היה פועל כך והנתבע לא היתה טורחת לבדוק את האופנוע פיזית, או אז יכול והנתבעת היתה מושתקת מלטעון כי נבצר ממנה מלבדוק את הרכב.