תא"מ 9922-03-14 קרדן רכב בע"מ נ' קירשניר ואח'

1.ביום 5.11.2013 התרחשה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב שמספרו 85-967-13 (להלן: רכב א') ורכב שמספרו 25-107-29 (להלן: רכב ב'). בגין הנזקים שנגרמו לרכב א', שהיה בבעלותה של המשיבה, היא הגישה תביעה בסדר דין מהיר נגד אליזבת קירשניר (להלן: קירשניר), אלכסנדר קניס (להלן: קניס) והמבקשת. בכתב התביעה נטען כי קירשניר הייתה הנהגת ו/או המחזיקה של רכב ב', כי קניס היה הבעלים של רכב ב' ו/או מי שהתיר בו את השימוש, וכי המבקשת הייתה במועד התאונה המבטחת של רכב ב' בפוליסה לכיסוי נזקי צד שלישי ו/או מקיף. עוד נטען כי על המבקשת לפצות את המשיבה כמבטחת של רכב ב' ו/או של נסיעתה של קירשניר גם כנגד סיכוני צד ג' ו/או מכוח הדין ו/או מכוח הסכם ביטוח.

2. המבקשת הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעה נגדה, בנימוק לפיו עובר להגשת כתב התביעה היא הודיעה למשיבה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, מאחר ובמועד התאונה נהגה ברכב ב' נהגת אשר אינה מורשית לנהוג על-פי תנאי הפוליסה.

לכתב ההגנה שהגישה המבקשת צורף העתק של הפוליסה שהוצאה לרכב ב' על-פי בקשת קניס, ושהיה בתוקפו במועד התאונה. בתנאי הפוליסה צוין כי הכיסוי הביטוחי ניתן אך ורק לנהגים הנקובים בפוליסה ואשר גילם עולה על 30 שנה והינם בעלי רישיון נהיגה: אלכסנדר ומריאנה קניס. יוער כי אף בכתב ההגנה שהגישו קניס וקירשניר נאמר כי בעת התאונה, בה נהגה קירשניר ברכב ב', לא היה כיסוי ביטוחי על-ידי המבקשת.

3.בתשובת המשיבה לבקשה היא לא כפרה בקיום הפוליסה ובה התנאי שצוין, אך טענה כי הגבלת הכיסוי לגיל של נהג (מעל 30 שנה) כמוה כ"אמצעי להקלת סיכון", אשר - בהתאם לסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) ולהלכת סלוצקי - יש להחיל עליו הסדר תשלום יחסי של תגמולי ביטוח. לפיכך, נטען כי על המבקשת רובץ הנטל להוכיח מעל לכל ספק סביר כי היא עצמה לא הייתה מבטחת ואף חברה אחרת לא הייתה מבטחת לו ידעה את העובדות לאשורן.

הלכת סלוצקי

4.סעיף 18 וסעיף 21 לחוק חוזה ביטוח הם שעומדים בבסיס תשובת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף. סעיף 18 קובע הסדר תשלום יחסי וסעיף 21 קובע כי אם הותנה שעל המבוטח או המוטב "לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחוייבים".

5.סעיף 18, שכותרתו "תוצאות של החמרת הסיכון", וסעיף 21, נדונו ברע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (פורסם בנבו, 15.9.2013) (לעיל ולהלן: הלכת סלוצקי). באותו מקרה ניצבה השאלה: האם אי-קיום דרישת הפוליסה להחזקת תכשיטים בכספת (במועד שבו נגנבו) היא "תנאי מוקדם", אשר הפרתו גוררת העדר כיסוי ביטוחי מדעיקרא; או שמא חל סעיף 21, שעל-פיו הפרה של דרישה שעניינה נקיטת "אמצעי להקלת סיכונו של מבטח" עשויה לגרור תגמולי ביטוח מופחתים, בהתאם להסדר התשלום היחסי שבסעיף 18, אשר -

"מקנה זכאות לתגמולי ביטוח מופחתים, המתחשבים ביחס בין הפרמיה ששולמה לבין הפרמיה שהייתה משתלמת בגין ביטוח שבו לא נדרשה נקיטתם של אמצעי המיגון, ובכפוף לזכותו של המבטח להוכיח כי אף מבטח סביר לא היה נכון לבטח בתנאים אלה" (פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז).

נקבע, בין השאר, כי אין לראות בדרישה להפקדת תכשיטים בכספת משום "תנאי מקדים" המאיין את חוזה הביטוח, ויש להחיל עליה את סעיף 21 ואת סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח.