תא"מ 9902-10-14 אליקים נ' איזנברג ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.5.2014 בשדרות הרצל בירושלים. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 10,476 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, בזבוז זמן ועגמת נפש.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3.איש מהעדים שהעידו בפני לא ראה את התרחשות התאונה עצמה, אולם אין חולק, כי שלושה כלי רכב עמדו ראשונים לפני מופע אור אדום ברמזור בכביש דו-נתיבי. רכב הנתבעות היה בנתיב השמאלי, מכונית אחרת היתה בנתיב הימני, ואילו הקטנוע, שעליו רכבו התובע ובתו, היה בין שתי המכוניות. אין חולק גם, כי התאונה ארעה סמוך לאחר התחלפות מופע האור לירוק, וכי בסופו של דבר מצאו עצמם התובע ובתו, יחד עם הקטנוע, מוטלים בצד שמאל של הדרך, על המעקה, כמה מטרים קדימה מהכניסה לצומת.

4. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל סטיה משוערת של רכב הנתבעות ימינה, שכן מאחר שהוא עצמו בקושי החל לנוע, ולא נטה לשום צד, אין דרך אחרת להסביר את המכה שקיבל הקטנוע. לדבריו, החל הקטנוע לנוע אנה ואנה וסיים את דרכו בצד שמאל של הדרך, כמתואר. לגרסתו, היו שלושת כלי הרכב בקו ישר לרוחב הכביש, לפני התחלפות מופע האור.

5.הנתבעת 1 טוענת, כי רכבה נסע היישר, וכי לפיכך התאונה ארעה בשל סטיה משוערת של הקטנוע שמאלה, עם תחילת הנסיעה, באופן שגרם לפגיעה ברכבה ולאיבוד שליטה בקטנוע מצד התובע. לגרסתה, היה רכבה מעט קדימה מהמכונית השניה ומהקטנוע, בעת שעמדו כולם ברמזור.

6.לבד מהנהגים, העידה גם בתו של התובע, ועדותה תאמה בחלקים נרחבים לעדותו של התובע, אולם היא הסכימה עם הנתבעת, כי רכבה היה מעט קדימה.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בתצלומים רבים שצולמו לאחר התאונה ובתצלומים נוספים של הצומת וסביבתו, לא אוכל להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבעת 1, ואילו גרסה שניה זו היתה אף מעט מסתברת יותר מגרסת התובע.

8.התנועה שהיה על רכב הנתבעות לבצע, כדי להצליח ב"משימה" של חבטה בקטנוע, בעת תחילת נסיעה, חורגת, כך נראה, מתחומי הפיזיקה. אחורי הרכב אינם נעים לבדם, ואילו אם היה מדובר בהטיה פתאומית, ופראית למדי, של רכב הנתבעות ימינה, היה מצופה כי התובע, לבטח, ואולי גם בתו, יבחינו בתנועה זו ויעידו עליה – אולם הם לא ראו דבר. המסתבר יותר, אפוא, הוא כי הקטנוע, מכל סיבה שהיא, נטה מעט על צדו או נע מעט שמאלה, אגב תחילת הנסיעה, ועמד קרוב מדי לרכב הנתבעת, ועל כן פגע דווקא הוא ברכב, ולא להפך.

9.במאמר מוסגר אעיר, כי ממילא עמידת הקטנוע כפי שעמד אינה תואמת את חוקי התנועה (הגם שהיא תואמת את נוהג רוכבי הקטנועים לדורותיהם), ובכך יצר הקטנוע מעין נתיב תנועה שלישי, שאינו מסומן בתוואי הכביש, וממילא היה מקום לייחס לו אשם תורם משמעותי, גם אם הייתי מאמץ את גרסתו.