תא"מ 9690-12-13 רז נ' צלנר

רקע 

1.בפני תביעה כספית בסך 3,947 ₪, שעניינה שכר-טרחת עורך-דין. התביעה הוגשה בזמנו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 0192798134); התנגדות הוגשה, ורשות להתגונן ניתנה; פסק-דין ניתן בהעדר התייצבות אך בוטל; כל הנסיונות לפשר בין הצדדים כשלו; ולאחר שמיעת הוכחות וסיכומים, אין מנוס אלא להכריע בתביעה, שלוש שנים לאחר שהוגשה.

הטענות

2.התובע הוא עורך-דין. על פי כתב התביעה, ייצג התובע בעניינים שונים בשנת 2008 הן את הנתבע והן חברה בשליטתו בשם "בעלי מקצוע"(להלן – "החברה"). בניגוד לחברה, נותר הנתבע עצמו חייב לתובע הפרשי שכר-טרחה שלא שולמו. לכתב התביעה צורף, בין היתר, מסמך בחתימת הנתבע, הנושא תאריך 3.12.2008, ובו נכתב: "יתרת חוב פתוחות דני צלנר אישית נכון להיום כולל מע"מ: כרמלי: 3,465 ₪", ובהמשך הדף: "אגרה, במידה ותוחזר תקוזז ושייכת לאסף". סכום זה, 3,465 ₪, בצירוף הפרשי שערוך, הוא סכום התביעה.

3.על פי בקשת הרשות להתגונן, שנתמכה בתצהיר מפורט, אין המבקש כופר ביתרת החוב הספציפית, שמקורה בעניין "כרמלי", בו יוצג על ידי התובע בתביעת הנתבע נגד ה"ה כרמלי, ששכרו ממנו דירה, אך בפיו טענות אלה:

(א) נכון לחודש ינואר 2009 (כחודש לאחר חתימת מסמך ההתחייבות), נותר תיק אחד בטיפולו של התובע, והוא תביעה שהגיש עוה"ד גלעדי נגד החברה ונגד הנתבע, ואשר הגיעה לשלב הסיכומים, אותם היה על התובע להגיש; אלא שהתובע סירב להגישם. "שוויים" של סיכומים אלה, על פי הסכם שכר הטרחה עם התובע, היה 700$ ומע"מ. בשל סירוב התובע להגיש את הסיכומים, פנה הנתבע לראש המשרד בו עבד התובע, עוה"ד דרזנין, אשר נאות ללמוד את התיק ולכתוב את הסיכומים, אולם דרש וקיבל 9,410 ₪ עבור טרחתו. סכום זה שולם בחלקו (4,000 ₪) ע"י החברה, ובחלקו (5,410 ₪) ע"י הנתבע עצמו. סכום זה ששילם הנתבע הוא, לערך, הסכום העודף שקיבל עוה"ד דרזנין (בהשוואה לסכום שהיה אמור לקבל התובע), ולפיכך ניתן סכום זה לקיזוז מכל חוב שחייב הנתבע לתובע.

(ב) באשר לעניין "כרמלי" עצמו, הרי שהתובע נאלץ למחוק את התביעה, ללא צו להוצאות, בהמלצת בית המשפט שדן בתיק, והגם שהיה אמור לקבל חזרה את האגרה, לא טרח לדרוש אותה, והיא נותרה כאבן שאין לה הופכין בקופת בית המשפט. עפ"י האמור במסמך ההתחייבות שצורף לכתב התביעה, סכום זה היה אמור להיגבות ע"י התובע ע"ח חוב הנתבע אליו.

(ג) עפ"י ההסכם עם ה"ה כרמלי, היו אלה אמורים להעביר לתובע את דמי השכירות שהיו חייבים לנתבע, והתובע יכול היה לנכות מסכומים אלה את שכר-טרחתו, כפי שעשה בעניינים אחרים; משלא עשה כן – משתמע כי אף הוא סבר שאין הוא זכאי עוד לשכר-טרחה מאת הנתבע.

(ד) התובע השתהה כ-5 שנים עד להגשת תביעתו, ויצר מצג לפיו הוא מוותר על שכר-טרחתו, ובכך גרם לנתבע נזק ראייתי בהעדרם של מסמכים שונים שיכולים היו לתמוך בטענותיו. לסיכום: התובע ויתר על שכר-טרחתו, אולם גם אם הוא זכאי לסכום זה, הרי שיש לקזזו מול הסכום שהנתבע נאלץ להוציא עבור שכר-טרחתו של עו"ד דרזנין בעניין "גלעדי".

4.כאמור, רשות להתגונן ניתנה, והתובע הגיש תצהיר מפורט, בו התייחס לטענות הנתבע: (א) אין לערב בין ענייני החברה לבין ענייני הנתבע, ועל כן אין מקום לקיזוז שמבקש הנתבע לבצע. (ב) ההסדר בעניין "כרמלי" היא באישור הנתבע והיטיב עמו. הוא אישר כי נאות לגבות את שכר הטרחה (או חלקו) מהחזרי האגרה, אולם טען כי אין לראות בכך הסכמתו להתנות את קבלת שכר-הטרחה בהחזר האגרה בפועל. בהמשך הודיע התובע, לאחר שבהסכמה ניסה לקבל את החזרי האגרה, כי אלה מעוכבים בקופת בית המשפט מחמת עיקולים שהוטלו על כספי הנתבע אצל הנהלת בתי המשפט.