תא"מ 9641-02-08 יצחק נ' מי החולה אגודה שיתופית חקלאית באספקת מים ביסוד המעלה בע"מ

1.התובע, בעל זכויות במגרש במושב, הגיש תביעה קטנה לפני כשש שנים וחצי, בטענה שבעלת הזכויות בנחלה השכנה אביבה שמיר – ובנה דרור – פלשו לשטחו והניחו בו צנרת. המניע לפלישה – כך נטען – היה סכסוך בין אביבה ובין בן אחר שלה איתן ואשתו המתגוררים, אף הם, במקום. נטען, כי אביבה והבן דרור ביקשו להתקין צנרת באופן אשר יעקוף את בית המגורים של הבן איתן ואשתו, והתקנה זו בוצעה בשטחו של התובע. התביעה הוגשה תחילה נגד בעלת הנחלה השכנה אביבה, נגד הבן דרור וכן נגד שני אנשים נוספים, מר רפי איבי ומר אבנר עציוני, אשר ביצעו, על-פי הנטען, את עבודת הצנרת. הסעדים הנתבעים בתביעה הקטנה היו – סעד כספי וכן סילוק יד.

ביום 9.9.2008 קבע כבוד השופט מ' נדל ז"ל כי התביעה אינה מתאימה לבית המשפט לתביעות קטנות והעבירה לבית משפט השלום. ביום 26.10.2008 הגיש התובע כתב תביעה, שבכותרתו רשום "תביעת סדר דין מהיר" ו"מהות התביעה: כספית"; אך בגוף כתב התביעה התבקש גם הסעד של סילוק יד (להלן: כתב התביעה המתוקן; לשאלה האם יש מקום לבקש סעד של פינוי במסגרת סדר דין מהיר ראו פסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל ב-בר"ע (י-ם) 870/09 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ נ' שאול, פס' 1 (1.9.2009); ראו והשוו רחמים כהן ומנחם קליין סדר דין מהיר בבית משפט השלום 14 (2005)). ביום 31.12.2008 קבעה כבוד השופטת ב' סמסון כי שני המבצעים הנטענים של עבודות הצנרת יימחקו כנתבעים ואילו תצורף כנתבעת מי החולה אגודה שיתופית חקלאית להספקת מים ביסוד המעלה בע"מ (להלן: מי החולה) אשר מטעמה פעלו. מהחלטה נוספת של השופטת סמסון מיום 30.4.2009, עולה כי בדיון בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בנצרת הושגה הסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה יימחקו כל הנתבעים, למעט מי החולה.

2.בכתב הגנתה טענה מי החולה כי העבודה שבוצעה היתה העברת שעון מים וזאת, בהתאם לפסק דין שניתן בסכסוך בין בעלת הנחלה השכנה אביבה שמיר לבין בנה איתן ואשתו (תמ"ש (טבריה) 1323/00). מי החולה טענה כי היא כלל לא ביצעה את העבודה בשטח של התובע אלא בשטח של משפחת שמיר. עוד טענה מי החולה כי אף אילו היתה מבצעת את העבודה בשטחו של התובע, בכך לא היה כל פגם, שכן התובע עצמו חבר באגודת מי החולה, וסעיף 92 לתקנון האגודה קובע "מינהלת האגודה מוסמכת...(ה) להכנס בכל עת לשטחו של החבר לשם קריאת המונה, ביצוע תיקונים או הפרעות בקוים, הנחת קוים, חבור חלפים, נתוק חבורים של חברים מהרשת הכללית וכן כל פעולה אחרת הדרושה לתפעולה התקין של רשת המים באגודה". עוד טענה מי החולה, בין היתר, כי המסמך שצירף התובע לכתב התביעה בענין חישוב הנזק – מסמך אשר נחתם בידי התובע עצמו מכוח היותו מנהל חשבונות – אינו בגדר חוות דעת כדין.

3.דין התביעה להידחות, שכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עבודות הצנרת בוצעו בשטח שבו יש לו זכות למנוע עבודות אלה. אבאר.

4. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי הוא "בעלים ובעל זכות מקרקעין ביסוד המעלה, הידוע משנת 1956 בגוש 13989 חלקה 53 ומשנת 1998 ואילך הועבר בנחלה מטעמי המנהל, ניהול מקרקעין בפנקס הזכויות, לזכות בניה עפ"י מפת מדידה בדונם אחד...". התובע – לא ביסס את הזכויות שהוא טוען להן – לא את זכות הבעלות עד שנת 1998, ולא "זכות בניה" בקשר לתקופה לאחר מכן.

בענין הזכויות החל משנת 1998

5.על-פי העתק אישור זכויות ממנהל מקרקעי ישראל שצירף לכתב התביעה המתוקן בדיעבד (ראו הפרוטוקול האחרון מבין שלושה מיום 31.12.2008), התובע לא רשום כבעלים – ואף לא כחוכר – אלא אך כ"בר רשות" בנחלה מס' 53 ביסוד המעלה. התשובה לשאלה האם לבר רשות מוקנית זכות החזקה – שמכוחה ניתן למנוע מאחר להיכנס למקרקעין – נגזרת מפרשנות חוזה הרשיון שבנדון (לענין זה ראו נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב(א) 24, 46 (1995). התובע – לא הגיש את החוזה שלו עם מינהל מקרקעי ישראל ומכאן לא הוכיח אלו זכויות נכללות ברשיונו כבר רשות.

בענין טענת התובע לגבי התקופה לפני 1998

6.יוער, בפתח הדיון בבזכויות התובע לפני שנת 1998 כי גם בהנחה שזכותו של התובע בתקופה לפני שנת 1998 היתה זכות בעלות או "זכות במקרקעין", אף לשיטתו משנת 1998 ואילך – לרבות בעת האירועים הנטענים בתביעה – הוא כבר לא היה בעל זכויות אלה. על כן אין לזכויות הקודמות רלוונטיות לענייננו.