תא"מ 9624-05-16 סרוסי נ' גיל ואח'

1. התביעה היא בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים. אין מחלוקת על נסיבות התאונה עצמה והנתבעים מודים כי הם אחראים לתאונה. המחלוקת נוגעת לגובה הנזק.

התובע הגיש יחד עם התביעה חוות דעת של שמאי שבדק את הרכב. בחוות הדעת קבע השמאי כי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב גבוהה יותר ממחצית שוויו של הרכב ולפיכך הרכב הוכרז כ"אובדן להלכה".

לטענת התובע, שרידי הרכב נמכרו והוא קיבל את תמורתם. לטענת התובע, שווי הרכב ביום התאונה היה 20,867 ₪ ועל הנתבע לשלם לו את שווי הרכב בניכוי הסכום שקיבל עבור שרידי הרכב. לטענת התובע, עבור שרידי הרכב הוא קיבל סך של 9,400 ₪ ולפיכך על הנתבע לשלם לו את הסך של 12,867 ₪ בגין הרכב, וסכום נוסף של 1,400 ₪ בגין שכ"ט השמאי שערך את חוות הדעת.

2.הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו ובעיקר לא הוכיח שקיבל סך של 9,400 ₪, ולא סכום אחר, גבוה יותר, עבור שרידי הרכב. הנתבע טוען לכן כי אף שהתאונה אכן ארעה והוא שאחראי לה, אין מקום לחייב אותו לשלם לתובע, מאחר שהתובע לא הוכיח את נזקו. לטענת הנתבע, הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה היה נזק שולי בלבד והתובע ניפח אותו בצורה מוגזמת (סעיף 10 לכתב ההגנה). הנתבע טען עוד שהתובע היה חייב להעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעמו, אך לא עשה כן. לטענת הנתבע, לו היה הרכב עומד לבדיקה של שמאי מטעמו, היה זה מוצא ממצאים אחרים שכן הנזק היה נמוך באופן ניכר מהנזק שלו טוען התובע.

3.בדיון שהיה ביום 19/12/16 נשמעו הראיות. מטעם התובע העידו התובע ושמאי מטעמו ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 שנהג ברכב בזמן התאונה. בתום הדיון סיכמו הצדדים בע"פ.

4.עוד באותו היום, בטרם שניתן פסק הדין, הגיש התובע בקשה, להתיר לו לצרף לראיות מטעמו אישור בעניין רכישת שרידי הרכב. התובע ביקש כי בית המשפט יתייחס למכתב במתן פסק הדין. הבקשה הועברה לתגובה ותשובה על פי התקנות, ובסופו של דבר החלטתי לדחותה, בין היתר לאור העדר תצהיר והמועד שבו הוגשה.

5.יחד עם זאת, גם ללא הראיה האמורה, אני סבורה שעלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את הנזק שלו טען.

6.עדות התובע הותירה רושם מהימן מאוד ואני מאמינה לעדותו, שלפיה קיבל תמורת שרידי הרכב 9,400 ₪. העובדה שעדותו של התובע לא נתמכה במסמך, או בראיה אחרת אינה מחייבת, לכשעצמה, את דחיית גרסתו.

7.העובדה שהתובע אישר, מיוזמתו, שקיבל את התמורה עבור שרידי הרכב, ולא תבע אלא את ההפרש שבין שווי הרכב לסכום שקיבל, רק מחזקת את האמון שאני נותנת בעדותו. טענות התובע בעניין הזה הן בגדר טענות "מיגו", כמשמעות מונח זה במשפט העברי. משמעות מונח זה היא שאם בהליך משפטי טוען אדם לטובתו טענה חלשה והיה יכול לטעון טענה אחרת חזקה ממנה, ואינו טוען אותה, יש יסוד להניח שדבריו אמת. התובע יכול היה, לכאורה, לטעון שלא קיבל את תמורת שרידי הרכב או לטעון שתמורת שרידי הרכב קיבל סכום שונה, נמוך יותר, מזה שבו נקב בכתב התביעה, ובכל זאת הודה שקיבל את הסך של 9,400 ₪ תמורת השרידים. עובדה זו מחזקת את האמון שאני נותנת בגרסת התובע.