תא"מ 9607-07-13 דומיקאר בע"מ ואח' נ' שתית בע"מ ואח'

1. התובעת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה לסכום קצוב כנגד הנתבעים על סך של 44,621 ₪. התביעה נסמכה על הסכמים לשכירות של כלי רכב שנחתמו בין הצדדים ויתרות חוב שנותרו לתשלום לאחר תום תקופת השכירות.

לטענת התובעת, חתמה הנתבעת מס' 1 בנובמבר 2008 או בסמוך לכך, על הסכם שכירות לזמן ארוך (להלן: "הסכם המסגרת").

בהתאם להוראות הסכם המסגרת חתמה הנתבעת 1 במועדים שונים בחודשים פברואר ומרץ 2009 על שלושה טופסי הזמנת רכב (להלן: "טופסי ההזמנה") ובאופן זה שכרה שלושה כלי רכב מסוג יונדאי גטס (להלן: "כלי הרכב").

לטענת התובעת בתום תקופת השכירות נותר חוב בגין חריגה במכסת הק"מ הקבועה בשניים מכלי הרכב ונזקים שנגרמו לכלי הרכב במהלך תקופת השכירות.

הנתבע 2 חתם ביום 26.11.08 על כתב ערבות למילוי התחייבויותיה של הנתבעת 1 ולפיכך, נתבע אף הוא לתשלום החוב שהותירה הנתבעת 1 בגין שכירות כלי הרכב.

2. הנתבעים התנגדו וטענו להגנתם כי החיוב הוא מופרז וחסר בסיס.

לטענתם תחשיב החריגה בק"מ שגוי שכן התובעת ביצעה תחשיב חריגה לגבי כל אחד מכלי רכב בנפרד במקום במצטבר ולפיכך, לא זיכתה את כלי הרכב שלא השלים את מכסת הק"מ במספר הק"מ שחרג בו כלי רכב אחר. כמו כן, חייבה בתעריף היקר שכן ביצעה את תחשיב החריגה לכל שנה במקום בכל תקופת השכירות.

עוד טענו הנתבעים כי החיוב ב 1 ₪ בגין כל ק"מ מעל 35,000 ק"מ אינו עולה בקנה אחד עם הנאמר לנתבע 2 טרם החתימה על ההסכמים ולכן יש לבצע תחשיב לפי 0.22 ₪ בגין כל ק"מ מעל 33,000 ק"מ.

כמו כן, הכחישו הנתבעים את הנזק הנטען לכלי הרכב ובכל מקרה, טוענים הנתבעים, עליהם לשאת רק בתשלום ההשתתפות העצמית לפי פוליסות ביטוח לכיסוי כל נזק לכלי הרכב.

הנתבע 2 מוסיף וטוען כי ערב רק לתשלומי השכירות החודשיים ולא לתשלום בגין חריגה מק"מ או בגין נזקים שיגרמו לכלי הרכב.

הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד על סך של 29,222 ₪ כנגד התובעת וטענה כי התובעת הותירה בידיה את הפיקדונות שהפקידה בידיה בתחילת ההתקשרות ובסכום של 3 חודשי שכירות כלי הרכב כאשר היה עליה להשיב לה סך של 12,222 ₪ בתום תקופת השכירות לאחר ניכוי סכום החוב האמתי בגין חריגה מק"מ בסך 11,393 ₪ בלבד. עוד תבעה הנתבעת 1 מהתובעת פיצוי בגין מצג מטעה והפרת חובת תום הלב במשא ומתן בסך 10,000 ש"ח וכן פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה בסך 7,000 ₪ נוספים.

3. המחלוקת:

המחלוקת בין הצדדים התרכזה בתחום הליכי מו"מ לקראת כריתתו של הסכם ופרשנות הסכם.

הצדדים נחלקו הן באשר לעצם החיוב בטופסי ההזמנה בגין כל ק"מ מעל 35,000 ק"מ והן באשר לפרשנות ביצוע אותו חיוב.

כמו כן, נחלקו הצדדים בפרשנות החיוב בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לכלי הרכב במהלך תקופת השכירות.

מחלוקת אחרונה היא בעניין היקף ערבותו של הנתבע 2 להתחייבויות הנתבעת 1.