תא"מ 9377-12-15; ת"א 55155-01-16 אפטימה ואח' נ' לרנר ואח'

1.לפניי שתי תביעות שהדיון בהן נעשה במאוחד, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב בתאונת דרכים.

2.תאונת הדרכים שבה עוסקות התביעות ארעה ביום 10.10.2015, בצומת או סמוך לצומת "T". בתאונה השתתפו שני רכבים. הרכב האחד הוא מונית מסוג פולקסווגן, בבעלות מר סאלח אדריס אפטימה (להלן – המונית). במונית נהג מר עסאם מוחמד קעדאן, היא בוטחה על-ידי הכשרה חברה לביטוח בע"מ, ונזקיה הם שנתבעים בתא"מ 9377-12-15 (להלן – הכשרה ותביעת המונית). הרכב השני הוא מסוג מרצדס, ובו נהג מר רוני לרנר (להלן – המרצדס). רכב המרצדס בוטח על-ידי כלל חברה לביטוח בע"מ ונזקיו הם שנתבעים בת"א 55155-01-16 (להלן – כלל ותביעת כלל). יצוין כבר עתה, כי מאפיין עיקרי של ההליכים שבפניי הוא ההבדל הגדול ביניהם בסכומי התביעה: בעוד שבתביעת המונית הסכום הנתבע הוא 10,125 ש"ח, הרי שבתביעת כלל העוסקת בנזקי המרצדס הנזק הנתבע הוא גדול פי כמה וכמה, ועומד על 306,776 ש"ח.

3.על-פי הנטען בתביעת המונית ועל-פי עדותו של נהג המונית בפניי, הוא הגיע אל הצומת עם רכבו מכיוון ה"רגל" של ה-T. מדובר בצומת מרומזר. בדיון העיד נהג המונית כי הוא עצר באור אדום בימני מבין שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה והמתין עד הגעת האור הירוק. כשהתחלף האור ברמזור לירוק, הוא החל בנסיעה ופנה שמאלה. לדבריו, הוא השלים את ביצוע הפנייה שמאלה, ואף השתלב בנתיב הנסיעה. אלא שאז הוא נפגע מאחור על-ידי המרצדס, אשר חצה את הצומת מכיוון ימין. על-פי הנטען בכתב התביעה, נהג המרצדס חצה את הצומת באור אדום. נהג המונית העיד, כי התאונה התרחשה לאחר שכבר סיים את הפנייה שמאלה, ונסע כ-20-15 מטרים בכביש לאחר ההשתלבות בנתיב הנסיעה.

4.מנגד, על-פי הנטען בתביעת כלל ועל-פי עדותו של נהג המרצדס בפניי, נהג זה נסע באור ירוק בצומת, בכוונה לנסוע בכיוון ישר. נהג המרצדס העיד כי כ-70 מטרים טרם הגעתו לצומת ראה את האור ברמזור מתחלף מאדום לירוק, והוא נכנס אל הצומת בנסיעה רציפה. אלא שאז הגיחה המונית כשהיא זו שחוצה את הצומת באור אדום, וכך ארעה התאונה. בדיון העיד נהג המרצדס כי צמחיה שהייתה במקום הסתירה את המונית, כך שלא הבחין בה עד שלא יכול היה למנוע את התאונה. נהג המרצדס העיד כי התאונה התרחשה סמוך יותר לצומת, במרחק של 10-5 מטרים לאחריה.

5.שני הצדדים הגישו לבית המשפט חווֹת-דעת מומחה של בוחני תאונות דרכים, שעל עיקריהן נעמוד בהמשך.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין שתי התביעות להידחות. דעתי היא שאף צד לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע כי התאונה התרחשה באשמתו של האחר.

7.אפתח בחוות-דעת בוחני תאונות הדרכים שהגישו הצדדים. דעתי היא שלא ניתן לסמוך על אף אחת מהן, וכי יש לדחות את האמור בשתיהן. מטעם הכשרה הוגשה חוות-דעת בוחן תנועה מאת מר עזריה מליחי. מאפיין עיקרי של חוות-דעתו הוא, כי לשיטתו של מר מליחי מדובר בתאונת דרכים של התנגשות רכב באחורֵי רכב שנסע מלפניו, אשר בינה לבין הצומת והרמזור הסמוכים אין כל קשר. בלשונו, "מדובר בתאונת חזית – אחור קלאסית שבינה לבין התנהלות הרמזור אין שום קשר סיבתי" (סעיף 4.2.2(ז) לחוות-דעתו; ובהמשך: "...אין שום קשר אפשרי בין התאונה לבין מופעי הרמזור" (סעיף 7.12 לחוות-דעתו; וכן ראו חקירתו הנגדית בעמ' 6 שורות 18-12 לפרוטוקול). בהתאם, מר מליחי התייחס בחוות-דעתו למופעי הרמזורים למעלה מן הנדרש ובקצרה (ראו, סעיפים 8.1 ו-9.5 לחוות-דעתו). כל שאמר בעניין זה הוא, כי באשר לכל אחד מן הרכבים קיים סיכוי כי יפר את חובת העצירה באור אדום (סעיף 8.4.4 לחוות-דעתו), אך הוסיף כי הסיכוי למחטף רמזור גדול יותר מצד המרצדס, שכן הוא שנסע בנסיעה רצופה לעומת המונית שעמדה קודם לכניסתה לצומת באור אדום, וכן מאחר שבכיוון נסיעת המונית היה גלאי דרישה (סעיף 8.4.5 לחוות-דעתו).

עמדה זו של מר מליחי אינה מקובלת עלי. אומנם, נהג המונית העיד כי התאונה התרחשה כ-20-15 מטרים אחרי הצומת, לאחר שכבר השתלב בנתיב הנסיעה. מנגד, נהג המרצדס העיד שהתאונה התרחשה קרוב יותר לצומת. אף אם אניח כי יש לאמץ את גרסת נהג המונית בדבר המרחק בין הצומת לבין התאונה, לטעמי קיים קשר שלא ניתן היה להתעלם ממנו בין התרחשות התאונה לבין מופעי הרמזור בצומת. כך, מר מליחי לא הצליח לספק בחקירתו הנגדית הסבר משכנע, האם התאונה יכולה הייתה להתרחש על-פי מופעי הרמזורים כאשר שני הרכבים נוסעים באור ירוק (עמ' 8 שורות 26-16 לפרוטוקול). גם באימוץ גרסת נהג המונית, 15 עד 20 מטרים אינם מרחק כה גדול מצומת עד שנאמר כי מדובר בתאונה פשוטה של התנגשות רכבים כשזה נוסע אחרי האחר ללא קשר לשאלה מי מהנהגים לא ציית לאור אדום ברמזור. ודאי שכך הוא הדבר נוכח המחלוקת שהתעוררה בדבר מרחק התאונה מן הצומת וגרסת נהג המרצדס בעניין זה.

8.מן העבר השני, כלל תמכה את טענותיה בחוות-דעת בוחן תאונות דרכים מאת מר ערן אביטל. שלא כמו מר מליחי, מר אביטל התמקד בתכנית הרמזורים בצומת, וטוב שעשה כן. עם זאת, לאחר שעיינתי בחוות-דעתו של מר אביטל מקרוב, לא מצאתי מקום לאמצה. בחוות-דעתו של מר אביטל קיימת שורה של הנחות אשר בסופו של יום התבררו כנעדרות אחיזה בתשתית העובדתית. כך, ראשית, מר אביטל ביסס את חישוביו על ההנחה כי נהג המרצדס נסע במהירות 50 קמ"ש (למשל, סעיפים 7.5, 7.10 ו-7.11 לחוות-דעתו). מר אביטל העיד כי עשה כן על בסיס ההנחה שהמרצדס נסע במהירות המותרת. אולם, בחקירתו הנגדית של נהג המרצדס עלה כי מהירות נסיעתו הייתה 70 קמ"ש (עמ' 11 שורות 19-18 לפרוטוקול). מר אביטל לא יכול היה להסביר פער זה בחקירתו הנגדית, ואף הודה כי "פה ושם" הדבר היה משפיע על חוות-דעתו (עמ' 16 שורות 30-15 לפרוטוקול). יוער, כי מכאן גם עולה שלשיטת המומחה מטעם כלל, נהג המרצדס נסע מעבר למהירות המותרת. שנית, מר אביטל כתב בחוות-דעתו שנהג המרצדס נסע בנתיב הימני (סעיף 7.3 לחוות-דעתו). בחקירתו הנגדית הודה מר אביטל כי שגה, ונהג המרצדס נסע בנתיב האמצעי (עמ' 16 שורות 12-4 לפרוטוקול). שלישית, מר אביטל התייחס באופן לא עקבי למרחק שגמעה המונית למן קו העצירה בצומת ועד למקום התאונה. מר אביטל רשם בחוות-דעתו ש"רדיוס העיקול" של פניית המונית הוא 20 מטרים (סעיף 7.2 לחוות-הדעת), אך בהמשך ציין כי המונית נסעה 20 מטרים ממקום העצירה בצומת עד מקום התאונה (סעיף 7.4 לחוות-הדעת). כזכור, נהג המונית העיד כי הוא הספיק להתרחק מהצומת 20-15 מטרים עד להתרחשות התאונה, וגם נהג המרצדס העיד שבעת התאונה המונית הייתה רחוקה מהצומת כ-10-5 מטרים. אין זה ברור מחוות-הדעת הכיצד כל נתונים אלו מתיישבים זה עם זה.