תא"מ 9363-04-13 ס.ד. אפרת אירועים בע"מ נ' מסרי

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן ביום 1/7/14, לאחר שנעדר המבקש-הנתבע מן הדיון שנקבע כאן לקיום ישיבה מקדמית.

לשיטת הנתבע בשל טעות משרדית שנפלה במשרד בא כוחו, ואשר בגינה לא נרשם מועד הדיון ביומנו, נבצר ממנו להתייצב לדיון במועד. עוד הלין הנתבע על כך שהתובעת לא פעלה בהתאם להחלטות קודמות כאן, לא הגישה כתב תביעה בסדר דין מהיר מטעמה כפי שנדרשה, ולא שילמה את הפרשי האגרה, ועל כן, כך לשיטתו, ממילא לא ניתן היה לקדם את הדיון בתובענה והיה מקום לקבוע מועד חדש לדיון מבלי שיחוייב בהוצאותיה של התובעת דווקא. עוד ביקש הנתבע לציין כי משבפיו טענות הגנה טובות הנוגעות לזיוף חתימתו על גבי המסמך המהווה אסמכתא לכתב התביעה ובנוגע לזכותו לבצע קיזוז – הרי שיש להורות על ביטול פסה"ד שניתן כאן וקיום דיון לגופו של עניין.

התובעת הגיבה לבקשה, ביקשה להפנות תשומת הלב לכך שכתב תביעה בסדר דין מהיר מטעמה הוגש לתיק עוד בחודש אוקטובר 2013, וכן טענה שבבקשתו העלה המבקש טענות המהווה הרחבת חזית אסורה ביחס לתצהיר התמיכה בהתנגדות.

ראש וראשונה יש לזכור כי המבקש אינו מכחיש כי קיבל לידיו הזמנה לדיון שנקבע כאן. בהתאמה ייקבע כבר כאן כי אין ביהמ"ש מחויב לבטל את פסק דינו במקרה דנן, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולמבקש ניתנה הזדמנות ראויה להביא טענותיו לפני ביהמ"ש, ולהימנע מפסיקה זו כנגדו.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד ייקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי התייצבות לדיון, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;

והשניה – מה טעם יש בביטול האמור, קרי האם בפי המבקש טענת הגנה ראויה, שאם יפתח ביהמ"ש שעריו בפניו – תצדיק ביטולו של פסה"ד ושמיעת התיק על כל ראיותיו, או שמא צפוי ביהמ"ש לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור?

ראוי להזכיר בעניין זה כי בתי המשפט נוטים ליתן עדיפות למשקלה של השאלה השניה, על פני זה שינתן לראשונה.

אבקש בתחילת הדברים להעמיד דברים על דיוקם – התובעת אמנם שילמה את הפרשי האגרה באיחור ביחס להחלטה המורה לה לעשות כן, אך הסדירה חיוב זה זמן רב לפני הדיון כאן (בחודש פברואר 2014). גם כתב תביעה בסדר דין מהיר הוגש מטעם התובעת לתיק זמן רב לפני הדיון, כטענתה.

הנתבע, לעומת זאת, לא הגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר מטעמו לתיק במועד או בכלל, ולא המציא רשימת מסמכים והעתקיהם (תצהיר לתמיכה בטענותיו צורף מטבע הדברים להתנגדות שהגיש ואשר בגינה ניתנה לו הרשות להתגונן כאן).

כן ראוי להבהיר כבר בפתח הדברים כי טענות המבקש בנוגע לזכותו לקיזוז ובנוגע לזיוף חתימתו על גבי המסמך הנלווה לכתב התביעה הן טענות שהועלו על ידו במסגרת התנגדותו, ואשר בגינן ניתנה לו, בהסכמה, הרשות להתגונן כאן, ועל כן אין לומר כי הלה הרחיב את חזית המחלוקת במסגרת הבקשה שעל הפרק.