תא"מ 9354-09-13 מדינת ישראל נ' כהן

לפניי תביעה לתשלום סך של 17,810 ₪, בגין תאונת דרכים, לה אחראית, על פי הטענה, הנתבעת.

בדיון שהתקיים ביום 19.5.14 הסתבר כי המחלוקת בין הצדדים צומצמה לשאלה האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות, שכן אין מחלוקת אודות אחריות הנתבעת לתאונה, וכן אין מחלוקת על גובה הנזק.

לטענת ב"כ הנתבעת, לא פנתה התובעת לנתבעת במכתב דרישה. לדבריה, לו עשתה כן, היה נמנע הצורך מהגשת התביעה, ומניהול ההליך בבית המשפט. ב"כ הנתבעת הוסיפה כי לאחר שהוגשה התביעה, פנתה חברת הביטוח, המבטחת את הנתבעת, לתובע, בבקשה לקבל מסמכים, על מנת לבחון את גובה הנזק. תשובה שקיבלה חברת הביטוח הייתה כי "... ניסיון קודם בתיקים אחרים, הוביל למסקנה שאינכם מנהלים מו"מ ענייני. נא הגישו כתב הגנה.... ". היות ולא הועברו המסמכים המבוקשים לחברת הביטוח, לא שולם לנתבעת כל סכום. לדברי ב"כ הנתבעת, פנתה לב"כ התובעת אף במהלך הכנת כתב ההגנה, אך לא קיבלה לידיה את המסמכים. ביום 11.3.14 קיבלה לידיה את המסמכים, אותם העבירה לחברת הביטוח.

ב"כ התובעת טען כי אין נוהג לשלוח מכתב דרישה לנתבע פרטי ולכן הוגשה התביעה. לדבריו יש לתובעת ניסיון שלילי בניהול מו"מ עם חברת הביטוח, ולפיכך שלח את המסכים רק לאחר שהודתה הנתבעת באחריות לתאונה והתבקש בירור לעניין הנזק.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעות שנשלחו לתיק בית המשפט לאחר הדיון, ונוכח הסכמת הנתבעת לתשלום הסכום כאמור בכתב התביעה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

באשר להוצאות המשפט – אין חולק כי התובעת לא שלחה מכתב דרישה לנתבעת, בטרם הגשת התביעה. בפסק דינו בת.א 204115/02 התייחס כב' השופט חג' יחיא המנוח לסוגייה, וקבע, בין היתר, כי למרות שמשלוח מכתב דרישה אינו תנאי להגשת התביעה, הרי שעקרון הקטנת הנזק ועקרון תום הלב מחייבים זאת.