קרדן רכב בע"מ נ' מצרי

תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים עם טרקטור של הנתבע.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

נהג התובעת העיד כי נסע בכביש ישר בכפר ערערה, עת לפתע יצא טרקטור הנתבע, מסוג שופל, מדרך צדדית מצד ימין, בין הבתים, והתנגש בו כשהכף של הטרקטור מורמת, והשיניים של הכף פגעו בשמשה הקדמית והימנית, מהצד. לפי עדותו, לא היה ניתן להבחין בטרקטור, שכן היתה במקום גדר אבן בגובה כמטר מהקרקע, ומעליה עציצים גבוהים, משני צדי הדרך הצדדית. כמו כן, העיד כי המדובר בכביש דו סטרי, אך צר, ללא שוליים וללא מדרכה, כששולי הכביש גובלים בגדרות הבתים. לדבריו, הבחין בטרקטור רק ברגע ההתנגשות. הנהג שלל את האפשרות שסטה ממסלולו. כשנשאל כיצד לא פגע הטרקטור בחלקו הקדמי של רכבו, הסביר כי הכף היתה מורמת מעל הקרקע, כך שפגעה בצד של רכבו. הנהג העיד כי לאחר התאונה היה מבוהל, ונשאר ברכבו עד שהגיע אמבולנס, ולא שוחח עם הנתבע.

הנתבע העיד "עמדתי בצומת, פתאום אני רואה את הבן אדם הזה סוטה עליי", והוסיף כי המדובר בצומת בכפר ערערה. לאחר מכן הסביר כי המדובר בכביש ראשי, שיש ממנו כניסות לבתים. לשאלת בית המשפט השיב כי אינו יודע מדוע סטה לטענתו הנהג השני. לפי עדותו, עמד בכניסה בכיוון היציאה, ופתאום סטה רכב התובעת אליו. הנתבע אישר כי לא היה בכוונת נהג התובעת להיכנס אל הבתים מכיוונם הגיע, אלא נסע ישר בכביש. בחקירה הנגדית העיד הנתבע כי היה לו שדה ראיה טוב יותר משהיה לנהג התובעת כיוון שהיה ברכב גבוה, אף מעל גובה העציצים. כמו כן, העיד כי הכף של הטרקטור היתה בנטייה וכי היה בכוונתו לפנות ימינה בכביש

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות הנזק ברכב התובעת, אני סבורה כי הוכחה התביעה במאזן ההסתברויות, ואלה נימוקיי:

• אין מחלוקת על כך שנהג התובעת נסע בכביש ישר וצר, כשלא היה בכוונתו לבצע פנייה באותו שלב. הנהג שלל את הטענה לפיה סטה מנתיבו, ולא היתה לו כל סיבה לסטות מן הכביש. שעה שטענת הנתבע היא כי נהג התובעת סטה, היה עליו לחזק טענתו זו בראיות, או לכל הפחות בהסבר משכנע, אך כזה לא הובא.

• הנתבע ניסה לצייר את המצב כאילו עמד ב"צומת" ושם התרחשה התאונה, אך ניסיון זה התגלה עד מהרה ככזה שאינו משקף את המציאות. הנכון הוא כי הנתבע יצא מדרך צדדית בין גדרות, לכיוון כביש ראשי שאליו ביקש להשתלב. במצב זה, היה זה מחובתו לתת זכות קדימה לרכב התובעת, הנוסע בכביש הראשי ומגיע מצד שמאל שלו.

• אילו אמנם היה הנתבע נותן זכות קדימה לרכב התובעת כחוק, היה עליו לעמוד ביציאה מן הדרך הצדדית, כך שהכף שלו אף היא אינה בולטת לתוך הכביש. במצב שכזה, גם אילו סטה רכב התובעת (ואינני מקבלת את הטענה שסטה), הרי עדיין היה נותר מרחק בין רכבו לבין הכף, ולחילופין, היה פוגע בגדר שמימין לכביש. העובדה שלא פגע בגדר, מלמדת כי לא סטה מהכביש, אלא הטרקטור הוא שבלט לתוך הכביש.

• הנתבע טען כי היה לו שדה ראיה כיוון שהיה גבוה, וראה את רכב התובעת סוטה לכיוונו. טענה זו אינה משכנעת, מאותו נימוק שהבאתי בסעיף הקודם. אילו לא היה הטרקטור בולט לתוך הכביש, הרי סטייה של הרכב עדיין לא היתה יכולה לגרום לתאונה, שהרי הכביש היה תחום בגדר מימין, כך שכל זמן שהרכב לא התנגש באותה גדר, גם לא היתה סיבה שיתחכך בטרקטור.