תא"מ 9271-12-14 בנק הפועלים בע"מ נ' לוי

מבוא:

1.הורתו של ההליך שבפניי בתובענה לסכום קצוב, על סך 49,824 ₪, שהוגשה לביצוע ביום 7.9.14 בלשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע במסגרת תיק מס' 14-06452-14-9. המבקש הגיש התנגדות לביצוע תובענה ביום 25.11.14 שהועברה להידון בבית משפט זה. ביום 27.12.14 התקבלה ההתנגדות ונוכח סכום התביעה היא הועברה להידון בסדר דין מהיר. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.התובע הינו מוסד בנקאי. מר עטר אמיר (להלן: "הנערב") ניהל אצל התובע חשבון בנק מס' 307894. ביום 2.12.10 נטל הנערב הלוואה ע"ס 34,000 ₪ מהתובע וחתם יחד עם הנתבע - שערב להלוואה - על הסכם שכותרתו "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" (להלן: "ההסכם"). על פי סעיף 17 להסכם הסכימו הנערב והנתבע, כי ספרי התובע וחשבונותיו נאמנים עליהם ויהוו ראיה מכרעת בכל הנוגע לסכומי היתרות שבחשבון ההלוואה הנ"ל.

3.על פי סעיף 13 להסכם, ניתנה לתובע הזכות להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי מקום בו הנערב יפגר בתשלום סכום כלשהו מעל 7 ימים. הואיל והנערב פיגר בתשלום, העמיד התובע את ההלוואה לפירעון מידי ביום 23.7.14 בעת שיתרת החוב בחשבונו עמדה על סך 27,761 ₪. התובע פעל לגביית החוב נגד הנערב באמצעות הגשת תביעה משפטית וגבייה בהוצאה לפועל וביום 21.7.14 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל, כי מוצו כל ההליכים כנגדו וכי התובע רשאי בנסיבות אלה להגיש תובענה נגד הנתבע.

4.על פי סעיף 25 (א)(2) לחוק הערבות, התשנ"ח-1997, הנתבע ערב כלפי התובע גם לגבי סכומי ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל העומדים על סך 15,371 ₪. עם זאת, לצורכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו בגין רכיב ההוצאות על סך 10,000 ₪. בנוסף, התובע עותר לחייב הנתבע לשלם את סכום החוב בסך של 39,824 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 16.05% לשנה או בשיעורים כפי שיהיו נהוגים אצל התובע, החל מיום 23.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

טענות הנתבע בקצירת האומר:

5.הנתבע מודה, כי חתם על כתב ערבות ביום 2.12.10 בגין הלוואה שהתובע העמיד לנערב בסך של 34,000 ₪. לטענתו, בסעיף 2 לכתב הערבות נכתב, כי מטרת ההלוואה אותה קיבל הנערב הינה לכיסוי יתרת החובה שנותרה לו בחשבון הבנק שניהל המשיב. ההלוואה הייתה אמורה להיפרע על ידי הלווה העיקרי במשך שישים חודשים החל מיום 10.1.11.

6.הנתבע הוסיף וטען, כי התובע פעל בעניינו בחוסר תום לב מהותי ובניגוד לחובות האמון המוטלות עליו בשל היותו בנק וכמי שחב חובת נאמנות גבוהה כלפיו. כמו כן, טוען הנתבע, כי התובע הפר את הוראות חוק הערבות. עיון בדפי החשבון של הבנק מלמדים, כי יתרת החובה שהייתה לנערב במועד מתן ההלוואה עמדה ע"ס 8,407 ₪. כאשר בו ביום שהועמדה לנערב ההלוואה בסכום של 34,000 ₪ נלקח סכום זה לכיסוי "הלוואה קרן/כללי" בסך 24,039.27 ₪. לטענת הנתבע, העברה זו של הכספים נעשתה ללא יידועו תוך הפרת חובת הגילוי החלה על התובע. בנוסף טוען הנתבע, כי בכספי ההלוואה נרכשו ניירות ערך של חברת הזכוכית "פניציה" אשר היוו בטוחה עבור הבנק לפעולות כספיות שונות שביצע הלווה העיקרי בחשבון הבנק שלו.