תא"מ 922-02-14 בן שמחון ואח' נ' אבו אל ניל ואח'

תביעה נזיקית על סך של 3,484 ₪ בגין נזק רכוש שלטענת התובעות, גרם רכב הנתבע 2, שהיה נהוג ע"י הנתבע 1, לרכב התובעת 1. התובעת 2 הינה המבטחת של התובעת 1.

התובעות טוענות כי ביום 24.7.2009, בקריית ביאליק, עת נהגה גב' מועלם עדנה (בתה של התובעת 1) ברכב שהיה אז בבעלות התובעת 1, מסוג הונדה סיויק מ.ר. 4337617 (להלן: "רכב התובעת"), לא שמר רכב הנתבעים מסוג סובארו מ.ר. 549586 (להלן: "רכב הנתבעים") מרחק ו/או לא בלם וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת. הנתבע 1 הינו מי שנהג ברכב הנתבעים ואילו הנתבע 2, הינו מי שרשום כבעלים של הרכב.

לטענת התובעות, התאונה אירעה עקב רשלנותו של הנתבע 1 וכתוצאה ממנה נגרם לרכב נזק בסך של 1,803 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. התביעה הועמדה על סך של 3,484 הכולל סך של 1,700 ₪ ששילמה התובעת 2 לתובעת 1 (כולל עלות חוות הדעת בסך של 448 ₪), השתתפות שבה נשאה התובעת 1 בסך 550 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 500 ₪. הכל בצירוף ריבית והצמדה בסך של 734 ₪.

הנתבעים מכחישים כל אחריות לתאונה. לטענתם יש לדחות את התביעה על הסף כנגד הנתבע 2, שלמרות שהוא רשום כבעלים של הרכב, הרי שבפועל הרכב נמצא בבעלותו ובחזקתו של הנתבע 1, מי שנהג ברכב בעת התאונה. לטענת הנתבע 1, ביום התאונה נהג בפקק סמוך לקריון שבקריית ביאליק, כאשר בדרך בה נסע היה פקק תנועה ורכב התובעת שהיה לפניו נעצר והיות שהרכב בו נסע "זוחל" בפקק, הרכב "נישק" את רכב התובעת ולא היה כל נזק לרכבים או לתובעת ולו. הנתבע הכחיש את הנזק הנטען שאינו הגיוני, אינו מציאותי ומנופח. לכתב התביעה צירף הנתבע טופס הודעה לחברת הביטוח מנורה, מכתב מחברת הביטוח באשר למצב תביעות בביטוח הרכב וכן קבלה על תשלום לביטוח צד ג'.

בדיון הוכחות שהתקיים בפניי ביום 19.6.14, העידו בפניי הנהגת, גב' מועלם עדנה וכן הנתבע 1, שלא היה מיוצג. נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה- כחמש שנים לאחר יום התאונה- והעובדה כי הנתבע 2 לא התייצב לדיון והנתבע 1 לא היה מיוצג וטען כי רכבו היה מבוטח בחברת ביטוח 'מנורה', התרתי, לפנים משורת הדין, לנתבע להגיש את פרוטוקול הדיון וכתבי בי-דין לחברה המבטחת לה הוא טוען. בהמשך התרתי אף משלוח הודעת צד ג', אך קבעתי כי יומצא אישור על המצאת ההודעה לחברת הביטוח- היא חברת הביטוח 'מנורה' וזאת, עד ליום 20.10.14.

לעניין הכיסוי הביטוחי- טענו התובעים כי הם בעצמם פנו לחברת הביטוח 'מנורה' אשר השיבה כי אין לאירוע כיסוי ביטוחי, אך כאמור הם לא התנגדו לבקשה ולמשלוח הודעה לצד ג'.

מאחר ודיון ההוכחות התקיים ביום 19.6.14 ועד ליום מתן פסק הדין לא הוגש אישור מסירה לצד ג' ו/או בקשה למתן פסק דין כנגד הצד השלישי, מצאתי כי בשלה השעה למתן פסק דין, ביחסים בין התובעות לבין הנתבעים. למען הסר ספק מובהר כי ההודעה כנגד צד ג' נמחקת מחמת חוסר מעש.

הכרעה

בתמצית נאמר כי המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם נגרם נזק בגין התאונה, כאשר הנתבע טוען כי היה רק מגע בין שתי המכוניות, אך לרכב התובעת לא נגרם כל נזק, ומכל מקום הנזק הנטען הנו מוכחש ומוגזם. לעניין זה קיימות שתי גרסאות סותרות. הנהגת טענה כי הפגיעה הייתה חזקה וכי הנזק המצוין בחוות הדעת נגרם בעקבות התאונה. הנתבע 1 טוען כי לא היה כלל נזק ותחילה שניהם נכנסו לאוטו והמשיכו בדרכם, אך לפתע הנהגת עצרה, ניגשה אליו וביקשה פרטים וכן אמרה "בעלי אוהב את הדברים האלו".

אין חולק כי רכב הנתבע 1 פגע ברכבה של התובעת מאחור. המחלוקת היא באשר לעוצמת המכה ולנזק שנגרם. מטעם התובעת הוגשו תמונות, חוות דעת שמאי ולוח תשלומים. חוות הדעת היא מיום 14.5.10, כאשר הבדיקה לרכב נערכה ביום 28.7.2009, היינו 4 ימים לאחר התאונה. חוות הדעת העריכה את הנזק בשיעור של 1,803 ₪.