תא"מ 9115-04-12 שם טוב נ' פרידמן ואח'

זוהי תביעה על סך 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 31.5.09 בה היה מעורב רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובע העיד כי נסע בנתיב הימני בכביש ישר. לפניו נסע רכב הנתבע, אשר בשלב מסוים עקף במהירות את התובע שנסע בצד ימין, נכנס בבת אחת לנתיב נסיעת התובע ונעצר. לדבריו, הנתבע לא הספיק להיכנס לנתיב הנסיעה במלואו. כתוצאה מהבלימה נגעו כלי הרכב באופן שהפינה השמאלית של רכב התובע פוגעת בפינה הימנית של רכב הנתבע, והדבר קרה בנתיב הימני בו היה התובע. בנוסף, פגע הנתבע בכלב שהיה על הכביש.

הנתבע סיפר בעדותו כי נסע מכיוון נתניה לכיוון אבן יהודה. עמד ברמזור אדום וכשהתחלף לירוק התחיל בנסיעה. לאחר כ - 200-300 מ' בנתיב השמאלי, הגיח כלב מצד שמאל, ובעודו נוסע במהירות 60-70 קמ"ש, לא הרבה אחרי הרמזור, לא היתה לו כל דרך להתחמק. הוא הסתכל לאחור וראה שיש רכב מימין. הוא ניסה לסטות מעט ימינה, מאחר וחשש שאם יפגע בכלב עם החזית התוצאה עלולה להיות קטלנית, ולכן פגע עם רכבו בכלב בחלק השמאלי הקדמי וקיבל מכה בחלק הימני אחורי של הרכב. הדבר קרה ככל הנראה על הגבול שבין הנתיבים. לדבריו לא ניסה כלל לעקוף את התובע וכי בכלב הבחין ממרחק של כ - 20 מטר בלבד.

מעדויות הנהגים וממוקדי הנזק ברכבים עולה כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע אינו מצוי במלואו מול רכב התובע, ובכך יש לחזק את גרסת הנתבע כי סטה בפתאומיות אך מעט לנתיב נסיעת התובע כתוצאה מהכלב שהפתיע אותו.

מאחר והנתבע נסע בנתיב השמאלי והתובע בנתיב הימני הרי שאין לומר כי הנתבע עקף או ניסה לעקוף את התובע שכן עקיפה מתבצעת בדרך כלל כאשר כלי הרכב העוקף נמצא מאחורי הרכב הנעקף ואז סוטה העוקף שמאלה לשם ביצוע העקיפה כדי לחלוף על פני הרכב הנעקף. לא זה המצב בענייננו. כאן מדובר בכלי רכב הנוסעים בנתיבים נפרדים, ולכן עולה השאלה מה גרם לנתבע לסטות לימין והאם מדובר בסטיה בחוסר זהירות או בנסיבות מפתיעות שלא היו בשליטת הנתבע.

ייאמר כבר עתה כי שוכנעתי שאלמלא הכלב התאונה לא היתה מתרחשת שכן מדובר בכביש ישר ופנוי אשר אלמלא אותה התפרצות לא היתה לנתבע כל סיבה לסטות לנתיב נסיעת התובע. ואכן, התובע אישר בחקירה הנגדית כי אם הכלב לא היה על הכביש התאונה לא היתה מתרחשת.

המחלוקת היא האם הכלב התפרץ והפתיע את הנתבע או שמא הוא היה כבר נוכח בכביש. בחקירה הנגדית אמר התובע כי הכלב היה זה מכבר על הכביש ולכן נסע במהירות איטית, כלומר לא היה מדובר בנתון מפתיע בכביש. אל מול זאת טוען הנתבע כי כניסת הכלב היתה מפתיעה.

לבית המשפט הוצג מסמך בחתימת שני הנהגים ובו נכתב כך: "נסענו בדרך פולג לכיוון מזרח כאשר נהג היונדאי (הנתבע – צ.א.) נסע בנתיב השמאלי ונהג הניסן (התובע – צ.א.) נסע בנתיב הימני. לפתע נכנס כלב לנתיב של נהג היונדאי משמאל לימין דבר שגרם לנהג היונדאי לסטות ימינה לנתיב הניסן ובלם דבר שגרם להתנגשות בנתיב הימני של הכביש (ביונדאי צד ימין וניסאן טראנו בצד שמאל)"

בעדותו הראשית אישר התובע כי המסמך נחתם בהסכמה מלאה. תוכנו של המסמך מדבר בעד עצמו ולפיו, שני כלי הרכב נסעו בנתיבים נפרדים. בניגוד לגרסת התובע, לא מדוברבעקיפה. הכלב נכנס במפתיע לנתיב נסיעת הנתבע וזה מה שגרם לו לסטות. יש ליתן למסמך זה משקל רב, הן מאחר ונחתם בסמוך להתרחשות התאונה ויש בו תיאור ספונטני של האירוע והן משום שהתובע עצמו מאשר כי המסמך נחתם בהסכמה מלאה. באותה מידה, יכול היה התובע שלא לחתום על המסמך, או למצער, להביע הסתייגות בתכוף לאחר החתימה עליו, אולם משלא עשה כן, יש בכך חיזוק לגרסתו של הנתבע.