תא"מ 9091-10-14 ביטון נ' ביטון

תובענה הנוגעת לנזקי רכוש ולנזקים נלווים, בהקשר של שימוש הנתבע בכלי רכב שהיה שייך לתובע.

הצדדים היו בעבר שותפים לשכירת דירה. לפי המתואר בכתב התביעה, ביום 17.4.2012 נטל הנתבע את מכוניתו של התובע, מ.ר. 85-490-19, לצורך ביצוע נסיעה מטעמו, ובעת שימושו במכונית נתנגשה המכונית בכלי רכב אחר, ונסבו לשני כלי הרכב נזקים.

לאחר קרות ההתנגשות, הובאה המכונית לקרבת מגורי התובע, ובשל מחלוקת בין הצדדים באשר לתיקון הנזקים, חלפה תקופה ניכרת (מספר לא מבוטל של שבועות) בה הוחנתה המכונית בחנייה ציבורית – ובאותה עת נצברו לחובת התובע קנסות בגין אותה חניה. בחלוף תקופה נגרטה המכונית, באשר היקף הנזקים בה הביא להיקף נזק המתאים ל"אובדן להלכה".

בנוסף לאמור, צד ג' אשר נפגע מנהיגת הנתבע, הגיש תובענה כספית אזרחית לביהמ"ש השלום, דבר אשר אילץ את התובע לשכור שירותי עו"ד אשר ייצגו.

התובע טוען כי על הנתבע לשלם לו את כל נזקיו, והם שווי המכונית אשר ניזוקה (8,000 ש"ח), קנסות חניה אשר נצברו בתקופה שעד גרירת המכונית (3,000 ש"ח), ועלות שכ"ט עו"ד בגין התובענה הנוגעת לנהיגת הנתבע במכונית והנזקים אשר נגרמו בשל כך (5,600 ש"ח).

הנתבע הודה כי אכן נהג במכונית השייכת לתובע, וכי אכן היא ניזוקה, אולם טען כי התובע הפר את חובת הקטנת הנזק, לא שיתף פעולה עם הניסיונות לתקן הטעון תיקון או להסדיר הטעון הסדרה, הערים קשיים על הנתבע, ובהתאם יש לדחות מרבית התביעה – אם כי בהגינותו ציין כי אינו חומק מאחריותו לנזקים אשר נגרמו, אם כי העריך אותם בסכום נמוך יותר (שווי המכונית ועלות שכה"ט) או שטען להיעדר חבות כלל (בהקשר של קנסות החנייה אשר לגישתו הוטלו בשל התנהגות התובע).