תא"מ 9054-09-16 סבגי ואח' נ' אר. אס. טי. קלינטק בע"מ ואח'

בפניי בקשתה של הנתבעת להורות על העברת התובענה לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו. 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות החלטתי להיעתר לבקשה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תובענה שעניינה ההתקשרות בין הצדדים.

2. אין חולק כי בין הצדדים נחתם, ביום 18.07.2015, "הסכם להתקנת מערכת שטיפה מסחרית" (להלן: "ההסכם").

בכתב התביעה פירט התובע את טענותיו כנגד הסכם זה ובכלל זה טען לתרמית, הטעיה, חוסר תום לב וכן טען כי ההסכם כולל תניות מקפחות בחוזה אחיד.

3. הסעיף האחרון בהסכם קובע כי "מקום שיפוט היחיד והבלעדי לצורך הסכם זה, על כל הנובע ממנו, יהיה בבתי המשפט המוסמכים בתל אביב יפו".

מכוח סעיף זה מבקשת הנתבעת להעביר את התובענה לבית המשפט השלום בתל אביב יפו.

4. בכתב התביעה טען התובע כי אינו אוחז בעותק מההסכם "שכן הנתבעת לא נתנה לו עותק". גם אם נכון הדבר הרי שאין חולק כי התובע חתום על ההסכם ובנסיבות אלו יש להניח כי גם אם לא קיבל לידיו עותק מההסכם לאחר חתימתו הרי שהוא קרא אותו קודם שחתם והסכים לאמור בו.

מכאן שיש להניח כי התובע קרא גם את הסעיף האחרון להסכם, הוא תניית השיפוט המוסכמת.

5. בתגובתו לבקשת הנתבעת טען התובע כי חתימתו על ההסכם "נעשתה על בסיס ידיעה כי זהו חוזה לרכישת מערכת שטיפה מסחרית ותו לא". ס' 4 ב' להסכם אינו תומך לכאורה בטענה זו אולם הדבר לא נדרש לצורך הכרעה בענייננו.

6. בס' 11 לתגובתו טוען התובע כי "לא ניתן להתייחס לאמור בחוזה שאינו מהווה מפגש רצונות, ובכלל זה הסעיף העוסק בתניית השיפוט". טענה זו יכולה להתברר כמובן כנכונה אולם גם בירורה כפוף לתניית השיפוט המוסכמת.