תא"מ 9015-12-13 מפל הבניאס בע"מ ח.פ. 512428418 נ' מוקד 007 בקרה ממוחשבים בע"מ ח.פ 511133258

1.לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובעת- חברה בעירבון מוגבל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ומכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.

2.המדובר בתביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת- חברה המספקת שירותי מוקד וסיור ללקוחות ובתי עסק שונים.

בין התובעת לנתבעת נכרת ביום 9.4.08 הסכם למתן שירותי בקרה, סיור ומוקד לבית עסק של התובעת. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הפרה את התחייבותה ונהגה ברשלנות עת ביום 3.12.11 ,שעה שארעה פריצה לבית העסק של התובעת והתקבלה אצל הנתבעת "קריאה" על אירוע הפריצה, התעלמה הנתבעת מהקריאה ולא טרחה לשלוח סייר למקום.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לשאת בשווייה של הסחורה הגנובה.

3.בבקשה דנא טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לאור העובדה שהתובעת נמצאת במעמד של חברה "מפרת חוק" שאינה משלמת אגרות כדין ולכן אם התביעה תידחה, לא יהיה ביכולתה לשלם את ההוצאות שייפסקו כנגדה. הנתבעת צירפה העתק מידע על פרטי החברה ממאגר רשם החברות לתימוכין. הנתבעת אף הפנתה לסיכויי התביעה הקלושים,בהתאם לטענותיה,כפי שפורטו בכתב הגנתה, לעניין היעדר ביטוח בעת הפריצה המהווה תנאי יסודי בהסכם שבין הצדדים.

4.התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה במטרה להפעיל עליה אמצעי לחץ ומתוך ניסיון לעכב את בירור התביעה ולחסום אותה ממימוש זכויותיה.

בתשובה לתגובה,חזרה הנתבעת על טענותיה ואף צירפה תצהיר על פיו במס ביקורים בבית העסק של התובעת,נמצא בית העסק סגור.

דיון והכרעה:

5.לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי יש לקבל את הבקשה.

בעניין חיוב בערובה, יש להפריד בין הסמכות לחיוב תובעת שהינה חברה, בערובה על פי סעיף 353א לחוק החברות, לבין הסמכות לחיוב בערובה תובע שהינו אדם פרטי בהתאם לתקנות. אמנם ההלכה ביחס לחיוב בהפקדת ערובה על פי התקנות הינה כי ייעשה במקרים נדירים בלבד, על מנת שלא תחסם דרכו של תובע דל אמצעים אל בית המשפט.

עם זאת, כבר נקבע בפסיקה, כי הדברים אמורים בתובע שאינו חברה, שכן ביחס לחברה, המדובר במהלך שגרתי, הנובע משיקול הדעת הרחב המוענק לביהמ"ש עפ"י סעיף 353א לחוק החברות הקובע: