תא"מ 8980-12-14 מאיר רפאל נ' ביכלר

1. תובענה זו החלה כבקשה לביצוע שטר בו נתבעו שלושה שקים על סך 2,700 ₪ כל אחד מהם, משוכים מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובעת.

מועד פירעונם של השקים הנ"ל 15.4.14, 15.5.14 ו 16.6.14 (להלן: "השקים").

הנתבעת התנגדה ליתן תשלומם בידי התובעת בטענה כי התובעת אינה זכאית לסכומם הן משום הפרת התובעת את הסכם השכירות אשר על פי הוראותיו מסרה השקים לידי התובעת, הן משום שסכומם נפרע במזומן לידי התובעת והן משום טענת קיזוז בסכום העולה על סכום התביעה בגין שווי מטלטלין אשר התובעת השליכה לפח הזבל.

2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וטענה כי אכן מדובר בשקים שנמסרו לה על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 13.2.14 (הוגש וסומן ת/1) וכי השקים מייצגים שלושה חודשי שכירות אותם לא שילמה הנתבעת למרות שהתגוררה במושכר.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וטענה כי שכרה מהתובעת חדר אחד בדירה בת 5 חדרים בהם התגוררו שניים מילדיה של התובעת.

מיד לאחר כניסתה למושכר, טוענת הנתבעת, מצאה כי בנה של התובעת משליט במקום שלטון דיקטטורי בלתי נסבל שאינו מאפשר לה קיום אורח חיים בסיסי (סעיף 3 לתצהיר).

הנתבעת פירטה ליקויים כאלה ואחרים במושכר אשר לטענתה לא תוקנו.

עוד טוענת הנתבעת כי ביום 31.5.14, שלושה וחצי חודשים לאחר שמגוריה במושכר החלו, נדרשה על ידי התובעת לפנות את המושכר בלא שהתאפשר לה להיכנס למושכר ולפנות את חפציה. התובעת, טענה הנתבעת, השליכה את כל חפציה לפח הזבל.

הנתבעת טענה בנוסף כי עבדה כמלצרית ולפיכך, שילמה לתובעת במזומן את דמי השכירות והחשמל כאשר התובעת מבטיחה לה כי תשיב לה את השקים ולא תעשה בהם שימוש.

הנתבעת מפרטת בתצהירה כי שילמה לתובעת סך של 7,500 ₪ בשני תשלומים הראשון כשבוע לאחר החתימה על הסכם השכירות והשני כחודש לאחר מכן. כן שילמה לתובעת סך של 600 ₪ בגין שימוש בחשמל.

הנתבעת מבקשת לקזז מחובה סך של 400 ₪ בגין ניקיון שביצעה עת נכנסה למושכר וכן סך כולל של 7,370 ₪ שווי 13 זוגות נעליים, 4 תיקים, שמיכת פוך וכרית, ציוד לימודי ו 5 דובוני פרווה איכותיים אשר הושלכו לפח הזבל על ידי התובעת.

3. דיון והכרעה:

המחלוקת בין הצדדים היא האם שילמה הנתבעת את דמי השכירות המגיעים ממנה ואם לא שילמה האם זכאית לקיזוז כטענתה.

במעמד הדיון עת נחקרה התובעת הכחישה את טענות הנתבעת באשר למצב נקיונו של המושכר, הליקויים שנטענו בתצהיר הנתבעת וטענת הנתבעת כי פינתה את הנתבעת מהמושכר באמצעות מניעת כניסתה למושכר.

לטענתה הנתבעת לא שילמה לה את דמי השכירות ולבסוף הותירה את מפתחות המושכר בידי בנה.