גרושקו נ' כהן ואח'

לפני תביעה על סך כ-66 אלף ₪. התובע טוען כי על הנתבעים לשלם לו דמי תיווך בקשר לעסקה לרכישת נכס בהוד השרון, וכן לפצותו בגין הפרת ההסכם ביניהם.

התובע טוען כדלקמן:

ביולי 2015 פרסם מודעה בדבר העמדתו למכירה של נכס ברחוב הטווס בהוד השרון. במענה לפרסום פנה אליו הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ולבקשתו תואם ביקור בנכס. במועד הפגישה הוחתם הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך – ובו התחייבות לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 1.5%. שבוע לאחר מכן הוצג לנתבע נכס נוסף. הנתבע הודיע כי אינו מעוניין בנכסים והקשר בין הצדדים הסתיים.

בדיעבד התברר לתובע כי בינואר 2016 נרכש הנכס ברחוב הטווס בידי הנתבעים.

הנתבעים טוענים כדלקמן:

ביולי 2015 יצר הנתבע קשר עם התובע, בעקבות מודעה שפורסמה בקשר לנכס ברחוב האודם. התובע תיאם פגישה בנכס אחר ברחוב הטווס ובה חתם הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך. התובע לא היה בקי בפרטי הנכס (העיד כי מדובר בדופלקס / דירת גג, על אף שהיה מדובר בדירה צמודת קרקע, למשל). הנתבע מעיד כי בטופס ההזמנה נותרו מרבית הפרטים ריקים – כולל מחיר, שטח הנכס, מספר חדרים וכיו"ב. במועד הפגישה לא נוצר קשר בין הנתבע לבין בעלי הנכס, ובנסיבות מצבו של הנכס נמצא כי הוא לא רלוונטי ולא נוהל משא ומתן לרכישתו. מאז אותה פגישה לא היה קשר בין התובע לנתבעים.

בדצמבר 2015 פירסמו בעלי הנכס ברחוב הטווס את הנכס ונוצר קשר בין הנתבעים לבין הבעלים. התברר כי הנכס עבר שיפוץ והמחיר שנדרש עבורו היה נמוך מכפי שהוצג לגביו כחצי שנה קודם לכן – ולאחר משא ומתן בו הופחת המחיר עוד יותר נרכש הנכס.

הנתבעים מציינים כי בהעדר כל פעילות מצד התובע במהלך התקופה שלאחר הפגישה ביולי 2015 ראו את ההסכם ביניהם כבטל. בנוסף, מאחר שהנכס נרכש בהתקיים שני תנאים בהם לא היה מעורב התובע (שיפוצו של הנכס והורדת המחיר) הרי שהתובע לא היה מעורב בעסקת הרכש.