תא"מ 8829-01-15 ציר תיור והסעות (פסגת מינוף והובלה) בע"מ נ' בראשי ואח'

רכב הנתבעים פגע מאחור באוטובוס התובעת וגרם נזק לפגוש האחורי.

המחלוקת היא בענין שיעור הנזק בלבד.

התובעת טוענת כי הפגוש הוחלף, כאשר בחקירות התברר שמדובר בהחלפה בפגוש שאינו חדש ואינו משופץ אלא פגוש שיוצר על ידי המוסך שבו תוקן האוטובוס. התובעת טוענת כי שולמה עבור הפגוש המוחלף 13,400 ₪ וכן 1,000 ₪ עבור חוות דעת שמאי וכן 1,600 ₪ עבור הפסד יום עבודה של האוטובוס. כיוון שהנתבעת הסכימה לשלם, ושילמה, רק 3,900 ₪ הוגשה התביעה על סך 12,100 ₪.

הנתבעת טוענת כי, בניגוד לאמור בחווה"ד של השמאי מטעם התובעת, הפגוש לא הוחלף אלא שופץ בלבד ובהתאם לחוו"ד שמאי מטעמה אושר לתשלום, ושולם, סך של 3,900 ₪ (כולל שכ"ט השמאי של התובע).

העידו בפני בעל המוסך בו תוקן הרכב ומנהל התובעת וכן השמאי מטעם הנתבעת (שמאי התובעת הודיע לב"כ התובעת ביום הדיון שהוא לא יכול להגיע עקב מחלה).

מנהל המוסך בו תוקן האוטובוס העיד כי המוסך עצמו מייצר פגושים בתבנית מיוחדת שיש לו (השמאי מטעם הנתבעת העיד כי אכן יש יצור כזה במוסכים אך היא לא ידע אם המוסך הספציפי מייצר פגושים). לדבריו, פגוש חדש של אוטובוס עולה כ- 40,000 ₪. אם ייצור עצמי מגיע לסכום של פחות מ- 50% מסכום זה, השמאים נוהגים לאשר את ההחלפה בפגוש מייצור עצמי. לדבריו לא מדובר בשיפוץ פגוש אלא בהחלפה כאמור. לדבריו התובעת שילמה עבור ההחלפה בשיק שכלל תשלום חלקי עבור חשבונית נוספת כאשר על החלק האחר הצדדים עדיין במחלוקת. לדבריו אופן התשלום המוסכם בינו לבין התובעת הוא שוטף + 20 או 30 יום אך לגבי החשבונית הנוספת (שאינה קשורה כלל לתיקון נשוא הליך זה) נותרה עדיין מחלוקת. יש לציין שעדותו זו לגבי תנאי התשלום לא תאמה לעדות מנהל התובעת שהעיד כי אחת ל- 3 – 4 חודשים הצדדים יושבים לעשות חשבון על כל התיקונים שהיו בחודשים אילו. לדבריו במועד עשיית החשבון התובעת מנסה בד"כ לקבל הנחה של 5% - 10% ומצליחה לעשות כן.

השמאי מטעם הנתבעת העיד כי בדק את האוטובוס כשנה וחודש לאחר התאונה ומצא כי הפגוש לא הוחלף אלא שופץ בלבד. להוכחת טענתו צירף תמונות בהם ניתן לראות הן את הפגיעה בפגוש התואמת לצילומים של הפגיעה שערך השמאי מטעם התובעת והן את מילוי החומר שהושם בנקודת הפגיעה דבר המלמד על כך שנעשה שיפוץ ולא החלפה. בקשר לזמן הדרוש לשיפוץ המגן ותיקונו העיד השמאי כי מדובר ביומיים עבודה. השמאי נשאל לגבי המועד המאוחר בו בדק את הרכב (כאמור, למעלה משנה אחרי התאונה) והעיד כי זה סביר אם האוטובוס לא עבר תאונה נוספת.

בהתחשב במכלול העדויות ובהתחשב בכך שהשמאי מטעם התובעת לא התייצב לעדות. ובהתחשב בכך שהרכב נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת למעלה משנה לאחר התאונה (כאשר הצדדים חלוקים על הגורם לעיכוב). ובהתחשב בכך שהשמאי מטעם הנתבעת לא הביא בחשבון את זמן השבתת האוטובוס, ובהתחשב גם בכך ששמאי הנתבעת לא נתן כלים מדוייקים להערכתו את עלות השיפוץ בסך 1,800 ₪, נראה היה מתוך עדותו שהוא עשה זאת בהשוואה לשיפוץ פגוש רכב פרטי אך לא נתמך במחירון כלשהו או ידיעה על עלות שיפוץ פגוש של אוטובוס, נכון יהיה לחלק את הנזק הנוסף בין הצדדים באופן שהנתבעת תחוייב לשלם לתובעת עוד סך של 7,000 ₪ (בנוסף לסכום ששולם כבר). יש בסום זה להביא בחשבון גם את טענות הנתבעת שגובו בתמונות מהן עולה לכאורה כי מדובר בשיפוץ ולא בהחלפה ומאידך את הבדיקה המאוחרת וההתעלמות מימי ההשבתה של האוטובוס לצורך התיקון.

אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעת עוד סך של 7,000 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪.