תא"מ 8823-06-15 חמיאס נ' הצואל

בפניי תביעת התובע בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לאופנוע עליו רכב. לטענתו, הנתבע שעמד בצד הדרך פתח את דלת הרכב בפתאומיות ופגע באופנוע. כתוצאה מכך לטענתו, נפל האופנוע, פגע ברכב אחר ונגרמו לו נזקיו. מכאן לטענת התובע אחריותו של הנתבע לנזק.

מנגד טען הנתבע שפתח את הדלת לאחר שבדק שהדרך פנויה וכי התובע שרכב על אופנוע עקף מצד ימין את כלי הרכב שנסעו באיטיות וזאת בניגוד לחוק ונדחק ברווח שבין רכבו של הנתבע לרכב שנסע בנתיב – רכב הונדה. מכאן טען שאינו אחראי לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אין למעשה מחלוקת על אופן קרות התאונה. המחלוקת היא בשאלת האחריות של מי מהמעורבים בה.

התובע נהג באופנוע בדרך היורדת במחלף מכיוון ראשון לציון אל כביש 4. בשעה שחלף ליד רכבו של הנתבע שחנה בצד הדרך, נפתחה דלת רכב הנתבע ופגעה באופנוע.

בעדותו מיקם הנתבע את המקום בו חנה עם רכבו בצד הדרך. לא מדובר במקום שהוא בתחילת הירידה במחלף (אזור אדום-לבן) אלא במפרצון בהמשך הירידה (עמ' 3, ש' 5).

התובע הגיע מכיוון ראשון לציון וירד בירידה מהמחלף (עמ' 1, ש' 17-18). מכאן המסקנה היא שביחס למיקום בו חנה רכבו של הנתבע, לא ניתן לראות בתובע כמי ש'הגיח' כטענת הנתבע, אלא המסקנה היא שהתובע הספיק לנסוע דרך שהיא בירידה עד למקום התאונה.

בנסיבות אלה המסקנה היא שהנתבע יכול היה לראות את האופנוע במראת הצד טרם פתח את דלת רכבו; ומשלא ראה את האופנוע בנסיעתו ופתח את דלת הרכב ואף פגע בתובע, אני מוצא אחריות של הנתבע לקרות התאונה.