תא"מ 8762-08-13 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלרד ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד וזאת מהטעמים הבאים:

• בעוד שעדותה של נהגת התובעת היתה ברורה וחד משמעית ביחס לאירוע התאונתי ומיקום רכבה בנתיב התנועה האמצעי שבו היא נסעה, עדותה של הנתבעת 1 מלמדת על אי בהירות ביחס לנתיב שבו היא נסעה לעומת מספר הנתיבים שהיו לטענתה בצומת כאשר הדבר מוביל למסקנה כי היא זו שסטתה לנתיב הימני שבו נסע רכב התובעת. בהתאם לכך, הנתבעת 1 לא ידעה לומר את מספר הנתיבים בצומת ממנו פנו הרכבים שמאלה בין שמדובר בשלושה או ארבעה ואולם בפועל הוכח כי היא היתה לכל אורך הדבר מצויה בנתיב השמאלי ביותר כאשר נהגת התובעת מצויה בימני. במצב דברים שכזה בכל נתיב שבו נסעה נהגת התובעת ( בין באמצעי כטענתה או בימני ) לא היתה לה כל סיבה לסטות שמאלה שכן נתיבים אלו מובילים אותה להמשך הדרך ישר מבלי להיכנס לנתיב תחבורה ציבורית. מאידך הנתבעת 1 לא יכלה לשלול את הימצאותה בנתיב השמאלי ביותר עובר לתאונה [ ראה עדותה של הנתבעת 1 בעניין זה בעמ' 11 שורות 26-27, וכן בעמ' 13 שורות 29-30 לפר' הדיון] כפי שטענה בעניין זה נהגת התובעת. הדבר מוביל למסקנה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה כתוצר הסיבה בגינה סטתה הנתבעת 1 בהסתברות אלמנטרית לנתיבה לצד העדר כל סיבה מצידה של נהגת התובעת לעשות כן. יצוין כי סיבה זו נרשמה כבר בתחילת הדרך במסגרת הודעתה של נהגת התובעת לאחר התאונה בעוד שהודעתה הכתובה של הנתבעת 1 אודות התאונה היתה לקונית ביותר.

   

• גם מיקומי הנזקים ברכב התובעת העיקרית באזור הדלת קדמית- שמאלית והמגן האחורי – שמאלי , היינו מקטע של נזקים לא אחידים, לצד מיקומי הנזקים ברכב הנתבעות באזור דופן הכנף הקדמית- ימנית ועדות הנתבעת 1 [ בעמ' 12 שורות 19-21 ובעמ' 13 שורה 17 לפר' הדיון] לפיה התאונה התרחשה לקראת תום הפנייה שמאלה, עשויים לחזק את גרסתה של נהגת התובעת בדבר סטיית רכב הנתבעות לנתיבה בעת שהיא פונה שמאלה מהנתיב הימני. פגיעת רכב התובעת ברכב הנתבעות היה לקראת יישור מפנייה עשוי היה לגרום נזק באזור הפגוש קדמי- ימני ברכב הנתבעות ולא בכנף. גם המצאות נזקים קטועים כאמור ברכב התובעת עשוי לחזק זאת.

   

  אשר על כן, אני מורה כי במסגרת התביעה העיקרית, הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 15,161₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 24.4.13, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8 מסך הנזק, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

   

  הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

   

  אין צו להוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד.

   

  המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.