תא"מ 8663-02-14 כהן נ' קיל

זוהי תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪ במסגרתה טוען התובע כי על הנתבעת, אשר בעת הרלוונטית שימשה כעורכת הדין של התובע, להשיב לו את הסכום האמור אותו גבתה ממנו שלא כדין.

אין מחלוקת כי במהלך השנים 2012-2013 התובע קיבל מאת הנתבעת, עורכת דין באותה עת, שירות משפטי להסדרת אשרות שהייה של רעייתו בארץ. במסגרת זו העביר התובע לנתבעת את הסכומים הבאים: 13,000 ₪, 3,000 ₪ ו-30,000 ₪ ובסה"כ 46,000 ₪. בין הצדדים לא נערך הסכם שכ"ט בכתב.

עיקר טענות התובע

הוסכם בין הצדדים כי תמורת שירותיה המשפטיים של הנתבעת, ישלם התובע שכ"ט בשיעור כולל של 13,000 ₪ ואלה שולמו. בהמשך, ובגין עריכת צוואה והסכם ממון, שולם לנתבעת סכום נוסף של 3,000 ₪.

לאחר מכן ובמהלך הטיפול בעניינו, מסרה הנתבעת כי על התובע להגיע בדחיפות למשרדה בכדי להפקיד 30,000 ₪ במשרד הפנים לצורך קבלת האשרות. התובע פעל לגיוס הסכום האמור ומסר לנתבעת שיק ע"ס 30,000 ₪.

בהמשך קיבל התובע שיחת טלפון ממשרד הפנים בדרישה להפקדת ערבות בנקאית בסך של 20,000 ₪. התובע מסר כי העביר סך של 30,000 ₪ לעורכת דינו לצורך הערבות ופקידת משרד הפנים השיבה לו כי נדרשת ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ ולא הפקדת מזומן. בהמשך קיבל התובע מכתב ממשרד הפנים בו דרישה להפקדת ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪.

התובע פנה אל הנתבעת לקבלת הסבר לדברים, ללא הצלחה.

בלית ברירה, התובע גייס סכום נוסף והמציא למשרד הפנים ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪.

נוכח האמור, טוען התובע כי הנתבעת פעלה בדרכי ערמה להוציא ממנו סך של 30,000 ₪. לפיכך, על הנתבעת להשיב לו הסך האמור מכח דיני החוזים ומכח עשיית עושר ולא במשפט.