תא"מ 8563-05-13 אברהמי נ' קריבורו ואח'

המבקשת היא הנתבעת 2 בתיק זה הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה בהעדרה במסגרת דיון מיום 27.4.14. המשיב הוא התובע בתיק זה מתנגד לבקשה זו.

עיינתי בבקשה כן עיינתי בתגובת התובע ותשובת המבקשת לתגובתו ודעתי היא שיש לנקוט במקרה זה בעמדת ביניים המורה על קבלת הבקשה בסייג של תשלום הוצאות התובע כפי שאפרט בהמשך.

אין חולק כי המבקשת אשר העסיקה את הנתבע 1 בעת הרלוונטית לתאונה הגישה כתב הגנה בתיק זה. במסגרת כתב ההגנה האמור היא ציינה את כתובתה למשלוח כתבי בי- דין לרחוב **באר שבע. עיון בתיק מלמד כי הזימון לדיון קודם שנקבע בתיק זה "לא נדרש" על ידי המבקשת ואילו הדיון האחרון במסגרתו אליו היא לא התייצבה חזר מהדואר בנימוק "מען לא ידוע" אם כי עיון מדוקדק יותר בזימון זה מלמד כי גם הוא בסופו של יום "לא נדרש". שני הזימונים הנ"ל נשלחו לכתובת שנמסרה על ידי המבקשת לתיק בית המשפט. המבקשת מביעה תמיהה על תוצאות הזימון האחרון בתיק ואולם עיניננו הרואות כי המחדל בגין אי התייצבותה רובץ לפתחה שכן לכל הפחות ניתן לומר שבמסגרת שתי ההזדמנויות שונות הנ"ל היא לא טרחה לסור לדואר לשם קבלת הזימון לדיון שנשלח למעונה הרשומה בתיק באמצעות הדואר, חרף ידיעתה כי מתנהל הליך משפטי כנגדה. על כן החלטתי להורות על מתן פסק דין כנגד המבקשת בהתבסס על תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי ,בין שעסקינן בזימון שלא נדרש או חזר מסיבת "מען לא ידוע" נכונה היא והיא קשורה קשר ישיר למחדלה של המבקשת בנושא הזימון לדיונים שלא נדרשו על ידה.

יוער כי גם זימון שחזר מסיבת "מען לא ידוע" עונה על תכלית תקנה 480 הנ"ל והוא עומד בקנה אחד עם הרציונל העומד מאחורי תקנה זו והוא הצורך בניהול הליך שיפוטי יעיל ומטיבי שכן לא הגיוני לצפות קיומו של הליך סדיר מקום בו בעל דין שמצוי זה מכבר בתיק "נעלם" בשלב כלשהו, משנה את כתובתו או לא דורש את הדואר, תוך שהוא מתיר את הצד שכנגד לנהל את ההליך לבדו. על כן מושתק כלפי רעהו מי שביכר שלא לעדכן את כתובתו בתיק בית המשפט וניתן כנגדו סעד שלא בפניו. סיבת הנבצרות יכולה כאמור להיות אחת משתיים: או שבעל הדין לא דרש את הדואר או שהעתיק את כתובתו כאשר בשני המקרים, כל עוד מסר הוא כתובת לתיק אליה נשלח הזימון, מוחזק בעל הדין כמי שקיבל זימון זה כדין אף אם לא דרש או העתיק את מקום מגוריו ולא עדכן את התיק בהתאם על כך. על שני אלו עמד בית המשפט העליון במסגרת הפסיקה הבאה:

ברע"א 10646/02 יוסף עדן נ' בית זית (פורסם בנבו,12.11.03) נדרש בית המשפט לסוגיית אי דרישת הדואר וקבע כך:

"החלטה זו הומצאה לכתובת – תיבת דואר – אשר היא הכתובת שמסר המבקש... חרף זאת, חזר אישור המסירה בציון "לא נדרש". בנסיבות הענין, נוכח העובדה שכתובת זו היא הכתובת שנמסרה על ידי המבקש לבית המשפט, אין בכך שהמבקש לא דרש את כתב בי הדין ולא כלום, שכן חלה על העניין

תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ולפיה... יוצא כי ההליך הומצא כדין למבקש."