תא"מ 8460-06-16 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו

לפניי תביעה כספית מיום 5.6.16 ע"ס 38,350 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס התובעת באירוע מיום 11.11.15 שבו נתקל האוטובוס במכסה ביוב בכביש, בתחום האחריות המוניציפלית של הנתבעת.

נערך ביום 29.1.17 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים. בהמשך לכך שנערך בפניי דיון מיוחד נוסף ביום 6.2.17, והצדדים אף הגישו סיכומי טענות בכתב.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

שוכנעתי עפ"י מכלול הראיות שהוצגו, כי אירוע הנזק שפורט בכתב התביעה הינו אותנטי ושוכנעתי כי הוכח, עפ"י מבחני נזיקין מקובלים, כי הנתבעת אחראית בנזיקין לקרות האירוע ולנזק שנגרם לאוטובוס התובעת באירוע. אומר, בתמצית שבתמצית, כי על מנת שרשות מקומית תוכיח היעדר התרשלות מצדה בגין מפגע מהסוג שבנדון (יציאת/התרוממות מכסה ביוב ממקומו בכביש), עליה להציג נתונים ומסמכים לגבי מכסה הביוב המדובר, לרבות באמצעות איש מקצוע ובחוות דעת מומחה (מתי ואיך ועל ידי מי הותקן המכסה המדובר? מהי יכולת העמידה שלו או מהו אורך חייו? כיצד מובטח שהוא לא ייצא ממקומו ולא יישבר? מהם ההסברים האפשריים לכשל מהסוג הזה? מה סיבת הכשל במקרה הנדון? האם מדובר בכשל נפוץ או נדיר? ועוד), ואף נתונים ומסמכים לגבי נהלים רלוונטיים של הרשות (האם ובאילו מקרים ובאיזו תדירות נבדקים מכסי הביוב? כאשר גם אם מקובל כפי שהעיד עד ההגנה שהרשות לא מבצעת בדיקות יזומות של מכסי הביוב בגלל כמותם ותפזורתם הגדולות, ראוי להציג את החלטת הרשות על היעדר כלכליות או היתכנות או סבירות הבדיקות היזומות של כל מכסי הביוב בתחום הרשות, ולטעמי לא די בכך שנציג הרשות מעיד באופן כללי על כך שבגלל כמות המכסים הגדולה לא מבוצעות בדיקות יזומות ע"י הרשות לאיתור מכסים פגומים או לא תקינים, אלא אולי אם הרשות קיבלה מראש החלטה שלאור נדירות הכשל הזה היא מוכנה ליטול את הסיכון הנדיר מבחינתה שכשל זה יתרחש והיא תישא בתוצאותיו, אם וכאשר יתרחש בפועל, כמו במקרה שלנו).

מלבד המחלוקת במישור האחריות ישנה גם מחלוקת במישור הנזק, וביתר חידוד לגבי ראש הנזק של אובדן ימי העבודה בגין שהיית האוטובוס במוסך לצורך תיקונו. לגבי ראש נזק זה נתבע סך גדול של 22,400 ₪, כאשר האסמכתא היחידה שהוצגה הינה חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, שבה מציין השמאי שלהערכתו מדובר ב"כשבועיים השבתה", בציון פירוט הערכה זו. אך לא הוצגו נתונים לגבי אבדן כל אחד מימי ההשבתה, ובנסיבות ולאור אופן ההכרעה הנ"ל ועל דרך אמדן כללי אני קוצב סך של 8,000 ₪ בגין ראש נזק זה. מובהר לתובעת שבמקרים עתידיים, בהיעדר ראיות מספיקות תישקל דחיית תביעת פיצוי בגין ראש נזק זה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 23,950 ₪, בגין הנזקים (נזק ישיר ע"ס 14,000 ₪ + שכ"ט שמאי 1,950 ₪ + 8,000 ₪ בגין ימי השבתה), בצירוף הפרשי הצמדה מיום 5.6.16 ועד יום התשלום המלא בפועל.

• סך של 479 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה.

• סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת.