תא"מ 8386-01-15 יפרח ואח' נ' אלמלח ואח'

המבקשים עותרים למתן צו מניעה שעיקרו איסור על המשיבים לבצע עבודות בשטח מקרקעין שנוי במחלוקת ואיסור כניסתם לשטח זה.

ברקע, סכסוך שכנים הנסוב על השימוש הנעשה מצד המשיבים בשטח, אשר המבקשים טוענים לזכותם הבלעדית בו, וחרף צווים שיפוטיים אשר חייבו את המשיבים בהפסקת השימוש ובהריסת הבנוי בשטח הפלישה.

במקביל, הגישה המבקשת תביעה כספית – לתשלום סך של 75,000 שקלים בגין נזקים אשר נגרמו ע"פ הנטען בשל מעשי המשיבים ומחדליהם בהקשר הנ"ל.

לאחר עיון בבקשה על נימוקיה ובכתב התביעה אשר הוגש, מצאתי מקום לדחות בקשה זו על יסוד תוכנה הנתון ואף ללא קבלת עמדת המשיבים:

ראשית דבר: הסעד הזמני המבוקש נועד מטיבו וטבעו לשרת את ההליך העיקרי ואף למנוע לעיתים סיכול של הסעד המבוקש במסגרתו. צריך שתהא לפיכך זיקה הדוקה ועניינית בין הסעד הזמני המבוקש לבין זה המבוקש בהליך העיקרי.

לא ברור הכיצד צווים מגבילים כמבוקש, יש בהם כדי לשרת את הסעד הכספי בהליך העיקרי.

העובדה שלמבקשים עניין אף בסילוק המשיבים משטח הפלישה, אין בה, כשלעצמה, כדי לאפשר שרבובם להליך זה בדרך של סעד זמני.

אוסיף ואומר, כי לא ברורה כוונת המבקשים בתביעתם בדבר זכותם לסעד לפי סעיף 5(ב) לחוק ומהו הרכב הסך הנתבע.

זאת ועוד, לא ברור מהו מקור סמכותו של בית המשפט דכאן ליתן צו האוסר על הרשויות – משיבים 3-6 שבכללם וועדת התכנון והבניה – להפעיל את סמכותם ולקבל החלטה כזו או אחרת בענין תכנית שהוגשה לאישור.

קיימים מנגנונים חוקיים רלבנטיים לשם כך ועל המבקשים לנקוט בהתאמה.

הבקשה נדחית לפיכך וטוב יעשו המבקשים באם יקדימו לתקן תביעתם בהתייחס לטיב הסך הנתבע ומכל מקום, לשקול בשנית מהו ההליך החוקי הרלבנטי למצב הנטען. אפשר והליך כספי מוקדם הינו משטרם בא הסכסוך העיקרי לקיצו.