תא"מ 8372-11-16 שמואלוב נ' מנחם ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2התאונה התרחשה ברחוב הבנאי בחולון, שהוא כביש חד סטרי בן שני נתיבים. לטענת התובע, הוא נסע בנתיב השמאלי והרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע") נסע בנתיב הימני מעט לפניו, כאשר לפתע סטה רכב הנתבע שמאלה ונכנס לנתיבו. לטענת התובע, הוא ניסה "לברוח" שמאלה אך לא הצליח, והפינה הימנית קדמית של רכבו התחככה בדלת השמאלית קדמית של רכב הנתבע, אשר ניסה גם הוא לברוח ימינה והתיישר. לטענת הנתבע, הוא נסע בנתיב השמאלי ורכב התובע ניסה לעקוף אותו מהשוליים, וכך פגע בו.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות, התרשמתי מהעדים, עיינתי בתמונות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל דעה כי יש לקבל את התביעה. לטעמי, התרחיש לפיו התובע ניסה לעקוף את רכב הנתבע משמאל אינו סביר, ובוודאי שבמאזן הסתברויות התרחיש הנטען על ידי התובע הינו סביר יותר. ראשית, ככל שהתובע ניסה לעקוף את הנתבע משמאל, אין זה סביר כי הוא פנה חזרה לנתיב ממש לתוך מרכז רכב הנתבע, ודאי בהתחשב במהירות האטית בה נסע רכב הנתבע. שנית, מעיון בתמונות שצולמו לאחר התאונה עולה, כי רכב הנתבע מונח כאשר חלקו הימני נמצא בנתיב הימני. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת הנתבע כי בזמן התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי, ומתיישבת עם טענת התובע כי בזמן התאונה היה הרכב במהלך סטייה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, וכשאירעה התאונה התיישר. בקשר לכך טען הנתבע בדיון כי רכבו נהדף לנתיב הימני עקב התאונה, אולם טענה זו אינה סבירה בהתחשב בכך שהנזק נחזה להיות שפשוף כך שלא נראה שהמכה הייתה בעוצמה. אין זה סביר גם כי עקיפה משמאל ברחוב בו מדובר תיעשה במהירות כזו שעוצמת הפגיעה תסיט את הרכב לנתיב הימני. זאת ועוד, אם הרכב היה נהדף לנתיב הימני בזמן התאונה, ובהתחשב בנקודת הפגיעה, ניתן היה לצפות כי הוא יהיה במנח של סטייה ימינה, ולא במנח ישר כפי שנראה בתמונות.

די באמור כדי לאמץ, לפחות בגדרו של מאזן הסתברויות, את גרסת התובע.

4.בסיכומיו הפנה בא כוח הנתבעים לתמונה בה נראה לטענתו על הכביש שבר של פנס רכב הנתבעים, וטען כי זו תומכת בגרסתו. אציין ראשית, כי איני משוכנע שהנקודה שנראית בתמונה הינה אכן שבר פנס. עם זאת, גם אם אניח כי זהו אכן שבר פנס של רכב התובע, איני סבור שהוא תומך בעמדת הנתבעים, ואולי להיפך. בא כוח הנתבע רצה ללמוד מהשבר לגבי הנקודה לאורך הכביש בה התרחשה התאונה, אולם איני סבור כי זו שנויה במחלוקת, ומכל מקום נקודת המוצא שלי בפסק דיני היא כי זו התרחשה במקום בו נראים הרכבים בתמונות. עם זאת, לכאורה ניתן ללמוד ממיקום השבר גם לגבי הנקודה לרוחב הכביש בה הייתה התאונה, וזו מתיישבת יותר עם גרסת התובע לפיה התאונה הייתה סמוך לחלקו הימני של הנתיב. מכל מקום, כאמור, איני משוכנע כי מה שנראה בתמונה הוא שבר של פנס, ולא ייחסתי לכך משקל בפסק דיני.

5.נקודה אחרונה אליה יש להידרש היא נושא המע"מ. התובע הודה בחקירתו כי הוא מתקזז באופן עקרוני על המע"מ של הוצאות הרכב. לתובע לא היה הסבר ברור מדוע הוא לא עשה זאת במקרה הנוכחי. בהתחשב בכך, גם אם התובע החמיץ את ההזדמנות לעשות זאת במקרה הנוכחי, אין הצדקה לחייב את הנתבעים בתשלום רכיב המע"מ, שעה שהתובע היה יכול להתקזז עליו ובכך להקטין את נזקו.

6.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 5,766 ש"ח בגין עלות התיקון של הרכב (ללא המע"מ), בתוספת סך של 727 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי, סך של 750 ש"ח בגין אגרת משפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תנפיק הודעת חיוב בגין המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.