תא"מ 8321-02-14 בוזגלו נ' רחמתי

1.לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מן הטעם של מעשה בית דין כתוצאה מפסק דין שניתן בתיק תא"מ 45044-07-14 (להלן :"פסק הדין") וכן מטעמים נוספים המפורטים בבקשה גופא.

בראשית הדברים אציין כי בתאריך 10.3.15 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על פיה, ככל שלא יוגש ע"י התובע ערעור על פסק הדין, או ככל שיוגש ערעור ויידחה, תידחה גם התביעה דנן.

יחד עם זאת, התובע עצמו הגיש הודעות רבות לתיק במסגרתן הבהיר כי ההסכמה לא הייתה על דעתו וכי בא כוחו דאז אינו מייצגו עוד. לא מצאתי למנוע מהתובע לחזור בו מאותה הסכמה. בפסיקה כבר הוכרו מקרים בהם התיר ביה"מ לצד לחזור בו מהסכמה דיונית (ראה בר"ע (ת"א)1619/01 פריצקר יזמות בע"מ נ. פרסום הילה ושות' בע"מ.

בנסיבות דנן מצאתי כי מן הראוי שתינתן החלטה עניינית בבקשה לדחייה על הסף והתובע לא יוותר עם ההרגשה שתביעתו נדחתה רק בשל אותה הסכמה, שלטענתו, לא ניתנה על דעתו.

2.הנתבע טען בבקשתו כי בפסק הדין כבר הוכרעו כל הסוגיות שאותן העלה התובע בתביעה דנן ולפיכך,יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין. הנתבע טען גם להיעדר יריבות, זיוף, התיישנות , שיהוי, חוסר ניקיון כפיים ותום לב מצד התובע, וכן לגופו של עניין.

3.התובע טען כי יש לדחות את הבקשה שכן עילת התביעה בהליך הקודם הייתה שיק שמסרה בת הנתבע (להלן:" ימית") לתובע, ואילו בהליך זה עילת התביעה היא שטר חוב שמסר לו הנתבע. התובע טען כי תפקוד בא כוחו בהליך הקודם היה לקוי (ואף טען לשיתוף פעולה בין בא כוח דאז, לבא כוח הנתבע) וכי לכן לא הוצגו בהליך הקודם כל המסמכים שהיו ברשותו של התובע. לטענת התובע,שטר חוב לא מתבטל, אלא רק אם המושכר מוחזר ללא חובות וללא נזקים. עוד הסביר התובע בתגובותיו,מדוע לטענתו, נכרתו 2 הסכמי שכירות והעלה טענות לגופם של דברים.

דיון

4. המדובר בהסכם שכירות ראשון אשר נכרת ביום 17.9.06, בין התובע מחד, לבין הנתבע ובתו-ימית,מאידך,לפיו השכיר התובע לימית ולנתבע דירה במושב דוב"ב. תוקפו של ההסכם היה

מ1.10.06 ועד 30.9.07.הנתבע ערב להסכם זה ואף מסר שטר חוב ע"ס 10,000 ₪.

בהמשך,נכרת בין התובע לימית הסכם שכירות נוסף לפיו שכרה ימית את הדירה מ- 1.10.07 ועד 30.9.08.

בתביעה דנן, נתבע הנתבע, מכוח שטר החוב עליו חתם כאמור.

בכתב התביעה לא טען התובע כי הנתבע חתם על הסכם השכירות השני, אלא טען בסעיף 7 לתביעה כי על פי כתב הערבות עליו חתם הנתבע בהסכם הראשון, ערב הנתבע להתחייבויות ימית גם ע"פ ההסכם השני. התובע טען כי המחאה על סך 25,000 ₪ שמסרה לו ימית בגין חובות שנוצרו במהלך תקופת השכירות ,חוללה ולפיכך, יש לחייב את הנתבע לשלם לו את שטר החוב בתוספת ריבית והצמדה מיום החתימה על שטר החוב.