חיאת (1991) בע"מ נ' ס'

בפניי תביעה כספית ע"ס קרן 2400 ₪.

חרף ממדי התיק עמד ב"כ הנתבע על שמיעת ראיות. שמעתי היום את מלוא ראיות הצדדים. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר וג'יה חורי. הנתבע העיד. לא הובאו עדים נוספים. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

התובעת הינה חברה בע"מ אשר מעניקה שירותי פינוי של נזקקים באמצעות אמבולנסים. הנתבע נפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, ופונה על ידי אמבולנס של התובעת. התובעת לא קיבלה תמורה בגין השירות שנתנה ועל כן הגישה את תביעתה נגד הנתבע בהיותו הגורם שקיבל את השירות.

הנתבע טוען כי המדובר בתאונת עבודה וכי על התובעת להפנות את דרישתה אל המל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. על פי החוק המל"ל אמור לשאת בכל ההוצאות הרפואיות, כולל פינוי באמצעות האמבולנס. בנוסף, טען הנתבע כי הוא פונה באמבולנס רגיל ולא באמבולנס של טיפול נמרץ ועל כן התעריף אמור להיות 1200 ₪ ולא 2400 ₪. בנוסף, על פי מסמכים של התובעת, עולה כי החוב של הנתבע היה אמור להיות 600 ₪ עד תאריך מסוים ורק לאחר מכן, וככל שלא ישולם במועד, יוכפל הסכום ל – 1200 ₪. בסיכום טענותיו ציין הנתבע כי הוא מוכן לשלם את הסך 600 ₪.

היום שמעתי כאמור את מלוא ראיות הצדדים. הוכח בפניי כי אכן אמבולנס של התובעת פינה את הנתבע בעקבות פגיעתו בתאונה. כמו כן, הוכח כי פינוי הנתבע היה באמבולנס רגיל להבדיל מניידת טיפול נמרץ. כמו כן הוכח כי התעריף המלא בגין פינוי באמבולנס רגיל עומד על סך 1200 ₪. כמו כן הוכח כי על פי שטר חוב שנערך על ידי התובעת עצמה הסכום ההתחלתי לתשלום הינו 600 ₪ תוך 15 יום מיום הפינוי ורק לאחר מכן הסכום מוכפל ל- 1200 ₪.

כל הנתונים האמורים בפסקה הקודמת הוכחו ברמה כמעט מוחלטת ואינם יכולים להיות שנויים במחלוקת.

אי לכך, לא הייתה כל הצדקה להגשת התביעה על סך 2400 ₪, תעריף אשר מתייחס לניידת טיפול נמרץ. מנגד, אין ספק בעיניי כי הנתבע לא עמד וגם לא יכול היה לעמוד באופן ממשי במועד התשלום שהוא 15 יום לאחר פינויו מהשטח, ועל כן החוב הנכון החל עליו הינו סך של 1200 ₪.

בטרם אסיים, אוסיף ואציין כי נפגע (הנתבע במקרה שלנו) חב כלפי נותן השירות (התובעת במקרה שלנו) להסדיר את החוב ואינו יכול לצאת ידי חובה על ידי הפניית נותן השירות לצד ג' שאמור לשאת באותן הוצאות על פי נוהל ו/או על פי דין.

אשר על כן, אני פוסק כדלקמן: