תא"מ 8223-11-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אורקה ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 87-817-76, שבעת התאונה היה בבעלות התובע 2 ומבוטח על ידי התובעת 1 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 23-065-10, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 80% ואילו אחריותה של נהגת רכב התובעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.נהג רכב הנתבעים מאשר בעדותו כי נכנס לצומת בנסיעה רציפה במהירות נסיעה של 75-70 קמ"ש, כשאור ירוק בכיוון נסיעתו, לאחר שזיהה את האור הירוק ממרחק של כמאה מטרים.

נהג רכב הנתבעים אומר כי שדה הראייה היה פתוח לכל הכיוונים.

נהג רכב הנתבעים מאשר כי לפני שרכב התובעים הגיע לקו העצירה של הצומת בכיוון נסיעתו הוא הבחין ברכב התובעים כמעט במרכז הצומת (עמ' 4, שורות 18-17 לפרוטוקול).