פלג נ' אברהם

1.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 1.12.2014 (להלן: "התאונה").

2.התביעה נדונה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

יריבות 

3.בפתח הדברים אתייחס לטענות הנתבעת בדבר העדר יריבות.

4.התובע הוא הבעלים של כלי הרכב שנפגע בתאונה. מנגד, חברת פלג יהודה ושרה בע"מ (להלן: "החברה") נשאה במלוא התשלומים הנתבעים בתביעה זו, לרבות, תיקון כלי הרכב ושכ"ט השמאי. לטענת התובע, הוא הבעלים והמנהל הבלעדי של החברה והוא מודיע על הסרת החיץ ביניהם.

החברה היא אישיות משפטית נפרדת והתובע אינו יכול להסיר את החיץ בינו ובין החברה, מקום בו הדבר הוא לטובתו ולהיפך. דיני החברות חלים גם על חברות פרטיות קטנות ובכלל זה עקרון האישיות המשפטית הנפרדת: "אין התאגדות לסירוגין – משנכנס למצב של התאגדות מרצונו, כדי ליהנות מיתרונות פיננסיים הגלומים במסמך ההתאגדות, אינו יכול להתכחש לכך כשאין הדבר נוח לו" (ראו: פש"ר (ת"א)194/98 עו"ד יניב ריחני נ' סלונסקי וינקלר בע"מ (17.6.03)).

עם זאת, אין בכך כדי לדחות את התביעה ואף אין בכך כדי למנוע חיוב בגין נזקים מסוימים, אם וככל שיוכחו (ואדרש לכך להלן), מאחר ואכן כטענת ב"כ התובע, התובע לא מחוייב לתקן את נזקו כדי להיות זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו (ולענין זה ראו: ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, נ(4)567; ע"א 7447-10-13 מדינת ישראל נ' הורן את ליבוביץ בע"מ (28.4.14)).

5.לגרסת התובע, אשת הנתבע (חברתו דאז) נהגה ברכב בעת התאונה. אכן, אם כך הדבר, שומה היה על התובע לתבוע את אשת הנתבע ולא את הנתבע.

אמנם, בתי המשפט אמצו את החזקה העובדתית כי בהעדר הוכחה סותרת הרי שהנוהג ברכב הוא בעליו או הנוהג ברשותו (ראו למשל: ת.א (ת"א) 182192/02 אישי ישיר נ' אגד (2002); ע"א 20/64 הפניקס חברה לביטוח נ' מ"י, פ"ד יח(3) 426 ; ע"א 31/85, בדיר נ' טסה, פ"ד מג(2) 81; ע"א (י-ם) 11444/07, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מפארגה (2008), על האסמכתאות המצוינות בו). כיום מצאה החזקה אחיזה גם לעניין הטלת אחריות פלילית בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

ברם, חזקה זו חלה מקום בו לא ידועה זהות נהג הרכב ואילו בעניינו התובע טוען, כי הוא יודע היטב מי נהג ברכב. לשיטתו, המזיק הוא אשת הנתבע ולא הנתבע. משכך, אכן לכאורה, מן הראוי היה למחוק את התביעה בהעדר יריבות.

אלא מאי? הנתבע הודה כי הוא נהג ברכב בעת התאונה. על כן, משהוכחו הדברים לפניי, אין מקום למחיקת התביעה בהעדר יריבות ואין לי אלא להצר על כי התובע שב על טענה זו גם בסיכומיו.

חבות

6.אין חולק כי התאונה התרחשה בחניון הנמצא במתחם חוצות המפרץ, כאשר שני כלי הרכב נוסעים לאחור, במהלך כניסה/יציאה לחניה - התובע ביקש להחנות בחניה הנמצאת בשורת חניות אנכית לשורת החניות ממנה יצא הנתבע. הצדדים חלוקים באשר לגורם לתאונה.

7.לגרסת התובע, הנתבע יצא במהירות לאחור מחניית הנכים ופגע בו בעוד הוא נכנס לחניה באיטיות רבה מאוד, על סף עצירה מוחלטת. מנגד, לגרסת הנתבע, הוא יצא לאחור מהחניה בנסיעה איטית ואורות ההילוך האחורי ("הרוורס") דלקו, בעוד התובע, אשר נסע אף הוא לאחור, בניסיון להיכנס לחניה, לא הבחין בו והתנגש בו.

8.ויאמר מיד - לאחר ששמעתי את הנהגים ובחנתי את מכלול הראיות שלפניי, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבע, אך יש מקום, בנסיבות, להשית אשם תורם משמעותי על התובע.