תא"מ 8101-10-12 צוברי נ' יונה ואח'

לפניי תביעה לתשלום סך 61,143 ₪, בגין חוב נטען שעילתו בהסכם לביצוע עבודות אינסטלציה שנכרת בין הצדדים ביחס לשני קוטג'ים ברחוב מרים זוהר בחולון. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 7.5.2010 נכרת בין הצדדים חוזה לביצוע עבודות אינסטלציה (נספח ג' לכתב התביעה, להלן: "החוזה"), אשר בו הוסכם על ביצוע עבודות שהוגדרו ונמנו בהסכם תמורת סך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק על פי פירוט התשלומים בהסכם.

לטענת התובע, ביצע הוא עבודות נוספות בסך כולל של 24,500 ₪ (ללא מע"מ, כל הסכומים שיידונו להלן אינם כוללים את רכיב המע"מ, וזאת בשל השינויים בשיעור המע"מ, ולהקלת החישוב), ועל כן חייבים היו הנתבעים לשלם סך של 104,500 ₪. מתוך סכום זה שילמו בפועל סך של 52,241 ₪ (60,600 ₪ ששולמו בפועל בניכוי מע"מ בשיעור 16%). היתרה לתשלום, לטענת התובע, עומדת, אפוא על ההפרש שבין הסכום המלא ובין הסכום ששולם, ולמעשה – על סך 52,259 ₪.

בפתח דיון ההוכחות, הודיע ב"כ התובע, כי הוא מבקש למחוק מכתב התביעה את סעיף התביעה המובא בסעיף 5 יא, בסך 2,400 ₪, וזאת בשל העובדה כי הגיע לכלל מסקנה, כי סכום זה אכן נכלל בתכנית העבודה – כטענת הנתבעים בכתב הגנתם ובתצהיריהם.

סכום התביעה עומד, אפוא, על סך של 49,859 ₪.

בכתב ההגנה העלו הנתבעים שני סוגים של טענות. תחילה, טענו הנתבעים, כי שילמו לתובע סך של 40,000 ₪ במזומן, שכנגדו לא ניתנה חשבונית מס. סכום זה, כך לטענתם, יש להפחית מיתרת החוב. שנית טענו הנתבעים, כי התובע לא השלים את ביצוע העבודות, וכי את החלקים שביצע – ביצע ברמה ירודה.

להלן אדון בטענות אלה כסדרן, ובתמצית, כמצוות פרק טז1 לתקנות סד"א.

אשר לטענה לתשלום 40,000 ₪ במזומן – להוכחת טענה זו, שהנטל עליה מוטל, במלואה, על כתפי הנתבעים, הציגו הנתבעים שלושה "פתקים" (נספח 1 לתצהיר הנתבעים) – שניים מהם בגין תשלום מזומן של 10,000 ₪ ואחד בגין תשלום מזומן של 15,000 ₪. מתוך סכומים אלה, הודה הנתבע, כי שני הפתקים הנוגעים לתשלום בסך 10,000 ₪ - הם למעשה פתק אחד ששוכפל פעמיים והוגש פעמיים: ועל כן הוא מייצג תשלום אחד בלבד. דומה כי אין צורך להרחיב בחומרה שיש לראות בניסיון להציג תשלום אחד כאילו נעשה פעמיים, ויש בכך כדי להשליך על מהימנות תצהירו של הנתבע. מעבר לכך, התובע טען, והסבר זה מקובל עליי, כי הפחית את אותם 10,000 ₪ שקיבל מסכום התביעה (וראו עמ' 15 ש' 15 לפרוטוקול הדיון). על כן אני קובע, כי אין להפחית את אותם 10,000 ₪ פעם נוספת מן התביעה.

בנוגע לפתקית שעניינה תשלום בסך 15,000 ₪ - לא הוכח כי פתקית זו מעידה על תשלום ששולם בקשר עם הפרויקטים נושא הליך זה, ודוק: פתקית זו נושאת תאריך קודם לתאריך ההתקשרות בחוזה העבודה, ועל כן חזקה היא (שלא נסתרה) כי נועד לכסות חשבון בגין עבודה אחרת, מוקדמת לחוזה. על כן גם תשלום זה אינו צריך להתקזז מן התמורה החוזית בגין העבודות נושא ההליך שלפניי.

ביחס ל-15,000 ₪ נוספים – לא הוצגה כל ראיה, ועל כן אני קובע, כי סכום זה לא שולם – לא במזומן ולא בכל דרך אחרת, וזאת משכשלו הנתבעים להוכיח את טענותיהם.

אשר לטענות בדבר ביצוע לקוי של העבודה החוזית עצמה – המדובר בטענות הטעונות הוכחה, ומשלא הובא המומחה מטעם הנתבעים לעדות – נותרו טענות אלה, אשר הנתבעים הם הנושאים בנטל להוכחתן, בבחינת "המוציא מחברו", כטענות בעלמא, אשר לא הוכחו כלל ועיקר.

כך הוא ביחס לטענות שלפיהן עבודות בור הספיגה לא בוצעו כנדרש, כך הוא ביחס לטענות כי חלק מן העבודות הכלולות בתוכנית העבודה – לא בוצעו כנדרש. אוסיף ואציין, כי מקובלת עליי טענת התובע, כי הנתבעים מנועים מלהסתמך על טענת החוסר או הפגם, וזאת מכוח הוראות סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974.