תא"מ 8028-12-13 אלדן תחבורה בע"מ נ' חמדוני ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 20.6.13 בתל אביב בין כלי רכב נושא מספר רישוי 55-433-13 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 71-210-56 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע 1 נושא באחריות לתאונה.

גרסת נהג התובעת, אשר גובתה גם בעדות חברו, היתה משכנעת וקוהרנטית. לא מצאתי ממש בסתירות הקלות שבין עדות נהג התובעת וחברו. ההיפך הוא הנכון, למעט הבדלים קלי ערך, ציירו נהג התובעת וחברו תמונה ברורה של השתלשלות העניינים. לפי עדות נהג התובעת, רכב הנתבע פגע ברכבם בצידו השמאלי אחורי, אגב סטייתו מנתיב הנסיעה השמאלי לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעת. נהג התובעת חזר והדגיש, כי הנתבע 1 ברח מקבלת אחריות לתאונה, וכי נאלץ לרדוף אחר הנתבע 1 על מנת לקבל את פרטיו.

מאידך גיסא, עדותו של הנתבע 1 מעוררת תהיות, ובפרט תמוהה התנהלותו של הנתבע 1 לאחר התרחשות התאונה, אף לפי גרסתו הוא. למרות שהיה מעורב בתאונה, על אף שלפי סברתו רכב התובעים התפרץ לתוך נתיבו, וחרף העובדה שראה את התאונה מתרחשת וחש בפגיעה, בחר הנתבע 1 שלא לעצור את רכבו, וביקש להסתלק מהמקום, ולבסוף נעצר אך ורק בעקבות איום נהג התובעת וחברו בזימון משטרה. הסברו של הנתבע 1 כאילו לא נגרם לו נזק אינו משכנע. הנתבע 1 לא יצא אפילו לבדוק האם נגרם לרכבו נזק לאחר התאונה. גם הטענה, כי חשש מפני שני הבחורים בשעת לילה מאוחרת, איננה יכולה להסביר או להצדיק את נסיעתו מהמקום ואת חוסר נכונותו למסור את פרטיו.

זאת ועוד, הנתבע 1 חזר והזכיר כי נהג התובעת וחברו האשימו אותו כי פגע ברכבם. בכך אישש את עדות נהג התובעת וחברו. הנתבע 1 מעולם לא האשים, כך אף לפי עדותו הוא, את נהג התובעת בתאונה.

בנסיבות אלה השתכנעתי באמיתות גרסת התובעת. מאחר שהפגיעה ברכב התובעת היתה בחלקו האחורי-שמאלי, ובנסיבות שתוארו בעדות נהג התובעת, לא מצאתי לנכון לייחס אשם תורם לנהג התובעת.

לפיכך אני פוסקת, כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,757 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.