"מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' בר מאיר

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, ומקום התאונה, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

אני נותן אמון מלא בעדות נהג התובעת. פרט לעובדה שעד זה מילא טופס על התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, וציין בו את מוקד הנזק שנפגע מאחור מבלי להסתיר דבר, עדותו לא נסתרה בפרטים מסוים ומהותיים לרבות על פי עדות הנתבע. כך, הוכח שהתאונה לא הייתה כל כך מינורית בעוצמתה. על דעת שני הנהגים, רעיית נהג התובעת לא חשה בטוב לאחר התרחשות התאונה ואין לטעמי לייחס זאת לעובדה שהיא הייתה בהיריון עת הדעת נותנת שלו דובר היה בתאונת "נשיקה" בלבד, אלמנט הפגיעה מאחור לא היה מורגש והסיפור סביב רעיית אשת הנהג לא היה מתרחש בסבירות גבוהה למדי ואין בעובדת הריונה לסתור זאת. שנית, הוכח על דעת שני הנהגים שמדובר בתאונה שהתרחשה לקראת תום או בסיום העלייה בחניון עת החל רכב התובעת להתיישר או שכבר התיישר לקראת רצון נהגו להיכנס לחניה. במצב שכזה עת מצוי רכב הנתבע בסיבוב שמאלה וככל הנראה התיישר או היה במהלך להתיישר (ראה עדותו), נוצר מפגש בין הרכבים ובתור שכזה הוכחה עדות נהג התובעת למיקום הנזק ברכבו שכן ואף על דעת הנתבע, פגיעה בפגוש מאחור גם אם היא במרכז הפגוש, אין היא מחייבת בהכרח הופעת נזקים בצד המפגש בלבד. בענייננו מדובר בנזק מסוג הטבעה פנימית שהינה תוצר דחיסת הפגוש פנימה ויצירת לחץ פנימי עם קורת הפגוש הפנימית (ראה תמונות שמאי). זו הסיבה שהנזק הינו מפנים החוצה ואינו כעמדת הנתבע נזק דמוי מעיכה. על כן בהכרח לא ניתן לשלול שרכב התובעת נפגע במרכזו (הנתבע אינו שולל זאת) , הפגוש נלחץ פנימה, נוצר מפגש בינו ובין קורת הפגוש הפנימי, וכך נותר נזק אשר תואם פגיעה מעין זו. הנתבע לא ביקש לזמן את שמאי התובעת על שמאותו לעניין זה, דבר שלו חפץ לשלול, יכול היה לעשות במסגרת זו.

על כן, הן על יסוד התרשמותי מעדות נהג התובעת, הן על יסוד העובדה שהוא ביטא את נזקי רכבו הנתבעים ותצורתם מיד לאחר התאונה, הן לנוכח התרשמותי מעוצמת המכה מאחור (בסתירה לעמדת הנתבע) והן על יסוד תצורת הנזק ומיקומו, איני יכול לומר שתביעה זו מופרכת מיסודה והנתבע אינו אחראי לנזק שנתבע. התובעת סיפקה נתונים מספקים לטעמי בכדי שאקבע כי נזק זה שנתבע קשור בתאונה זו.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 10,299₪, בצירוף הצמדה למדד מיום התאונה, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק, מחצית השנייה של האגרה ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.