תא"מ 7907-03-13 טלמור ואח' נ' חריזמן

התובעים הינם עורכי דין המתמחים בתחום התעבורה ועובדים בשיתוף פעולה.

הנתבע יוצג בעבר על ידי בעבר התובע 2 בהליך בו הואשם בנהיגה בפסילה, ובגין ייצוג זה שילם סך של 15,000 ₪. הנתבע נתפס נוהג שוב בפסילה ונעצר בתחנת המשטרה. מדובר בעבירה הזהה בחומרתה לעבירה נשוא ההליך התעבורתי הקודם. במקרה זה התובע 1 הוא שייצג את הנתבע הואיל והתובע 2 לא יכול היה לעשות כן בעת מעצרו של הנתבע.

לטענתם, התובע 1 יצג את הנתבע בכבוד ואף הביא לתוצאה מבורכת שכן מדובר באדם בעל עבר תעבורתי מכביד ולמרות זאת ניתן לו עונש מופחת ביותר למרות שבהליך נשוא תיק זה מדובר היה במאסר על תנאי בר הפעלה.

התובעים מודים כי לא נעשה הסכם שכר טרחה בכתב, הואיל והנתבע שהה במעצר והיה נתון בלחץ להשתחרר. טוענים התובעים כי נאמר לחברו של הנתבע ואף לנתבע עצמו בעודו בתא המעצר כי גובה שכ"ט הינו 17,000 ₪. טוענים התובעים כי הנתבע ידע והסכים במפורש לשלם את הסכום הנ,ל עוד בטרם החל הייצוג, ואילו האחרון העלה טענתו בנוגע לשכ"ט רק לאחר שהסתיים הטיפול המשפטי בעניינו.

הנתבע טוען כי מדובר בדרישה מופרזת וכי אין הנתבע חייב לתובעים תשלום, שכן התובע 1 ייצג הנתבע בדיון אחד בלבד בלבד, וכי אם היה יודע כי התובעים ידרשו שכ"ט בסכום זה כלל לא היה מסכים לייצוג המשפטי. התשלום נדרש מהנתבע רק בדיעבד לאחר הטיפול המשפטי ומעולם לא סוכם שכ"ט בין הצדדים. הנתבע מסכים לשלם לתובעים את שכ"ט המגיע להם ע"פ תעריף שכ"ט המומלץ של לשכת עו"ד.

עד כאן טענות הצדדים.

אין מחלוקת, כאמור, כי מדובר בהסכם שכר טרחה שלא הועלה על הכתב. אמנם, אין חובה חקוקה לערוך הסכם שכר טרחה בכתב. יחד עם זאת, האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך-הדין, ומחדלו בעניין זה, אף כי איננו שולל ממנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, עשוי לבוא בחשבון גובה השכר. משמע, היעדרו של הסכם שכר טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן חינם. רואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך - הדין את השכר הראוי, והוא כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת (ראו: ע"א 9282/02‏ יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ''ד נח(5) 20).

עוד קבע בית המשפט בעניין יכין חקל כי קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית-המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין מושא השירות ואת המוניטין של עורך-הדין. כמו כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – אם קיימת שיטה כזו.

אדגיש ואציין כי הנתבע אינו חולק על חובתו לשלם שכר טרחה אולם מבקש כי הדבר ייקבע לפי התעריף המינימלי של כללי לשכת עורכי הדין (ראו סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית שלו). בנסיבות שבהן שכר הטרחה לא הוסכם הרי שעל בית המשפט לקבוע האם שכר הטרחה המבוקש על ידי התובעים הוא ראוי או שמא יש לפסוק סכום מופחת.

מהראיות שהוצגו לבית המשפט עולה כי הנתבע יוצג בעבר על ידי התובע 2 עבירה של נהיגה בפסילה. הנתבע הודה בחקירה הנגדית כי בעבר שילם סך 15,000 ₪ בגין ייצוגו הקודם. הוא נימק זאת בכך כי באותה התקופה יכול היה לשלם את אותו הסכום, ומה גם שסכום זה הוסכם מראש.