תא"מ 7847-01-15 ברקן נ' פרלמן

ביום 25.10.16 ניתנה על ידי החלטה, בה התרתי לתובעת לתקן את כתב התביעה בפעם השלישית. בגוף ההחלטה קבעתי כי מאחר ופני הצדדים לגישור איני פוסק כרגע בשאלת ההוצאות עליהן עמדה הנתבעת בתגובה לבקשת התיקון, וזאת כדי לא לסכל את ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה.

הליכי הגישור לא התקיימו לאחר שהתובעת הודיעה כי שקלה והחליטה שלא לפנות לאפיק זה.

בישיבה המקדמית האחרונה, שהתקיימה ביום 1.3.17 ביקשה ב"כ הנתבעת לעמוד על עניין ההוצאות, לאור האמור בהחלטה האחרונה. באי כוח הצדדים טענות לעניין, ולהלן החלטתי.

כתב התביעה הוגש ביום 8.1.15. נתבעו בו נזקים נטענים שהתגבשו עד ליום 31.12.14, בגין: הפסד שכר דירה של דיירים שעזבו, עבודות שיקום, שכ"ט עו"ד, פרסום מודעות, ארנונה, מים, חשמל, נסיעות ועוגמת נפש). במועד הגשתו היתה התובעת מיוצגת (ע"י עו"ד טלמור).

בקשת תיקון ראשונה הוגשה ביום 14.4.15 ובה התבקשה הגדלת סכומים בגין נזקים שהתגבשו מיום 1.1.5 (לפי אותם ראשי נזק כמפורט לעיל) וסכום נוסף בעבור עוגמת נפש. כן התבקש סעד של "צו עשה" כדי למנוע גרימת נזקים נוספים.

ביום 19.5.15 נעתרתי לבקשת התיקון, אך קבעתי כי איני פוסק הוצאות. על החלטה זו לא הוגש ערעור ועל כן היא חלוטה.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 31.5.15.

ביום 15.7.15 התקיימה ישיבה מקדמית והתיק נקבע להוכחות ליום 10.1.16. מאחר ואימה של התובעת נפטרה (המנוחה היתה תובעת בכתב התביעה הראשון), לא היה מנוס מדחיית הדיון כדי להסדיר את מעמדם של בעלי הדין החליפיים במקום המנוחה.

ביום 26.5.16 הודיעה של התובעת כי היא תגיש חוות דעת הנדסית לבית המשפט ולצד שכנגד וביום 31.5.16 ניתנה החלטה בה קבעתי כי התובעת אינה יכולה להחליט על דעת עצמה להגיש חוות דעת נוספת מבלי שהיא מקדימה בקשה לתיקון כתב התביעה, כדי שבית המשפט ישקול האם התיקון אכן דרוש להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. עוד נקבע כי ככל שאכן מבוקש לתקן את כתב התביעה, לרבות תיקון סכום התביעה יש להגיש בקשה כדין, שכן את זאת לא ניתן לעשות ללא נטילת רשות מבית המשפט.