תא"מ 7733-01-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אברמוביץ

מונחת לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף עקב חוסר סמכות מקומית או ,לחילופין, להעברת מקום הדיון למחוז תל-אביב.

התובעת אינה חולקת על כך שאלמלא תניית שיפוט בהסכם שנכרת בין הצדדים , היה בית משפט זה נעדר סמכות מבחינת המקום.

התניה הנ"ל מעניקה לתובעת את הזכות לבחור את מקום השיפוט בכל מקרה לפי שיקול דעתה הבלעדי.

לטענת הנתבע, מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. הנתבע תומך יתדותיו בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים (תשמ"ג 1982) שקובע כי תניה מסוג זה חזקה עליה כי היא מקפחת.

התובעת אינה מכחישה כי החוזה שביסוד התובענה הוא חוזה אחיד, אך ,לטענתה, הפסיקה קבעה כי תניית שיפוט מסוג זה תיחשב למקפחת רק אם היא גורמת להרתעה מפני מימוש זכויות. לטענת התובעת, אין די בפגיעה בנוחיות של בעל דין כדי לקבוע כי תניית שיפוט בחוזה אחיד היא תניה מקפחת ולגזור את דינה לבטלות.

התובעת מפנה לפסק הדין של בית המשפט העליון ב רע"א 4615/12 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נגד בנק לאומי ( פורסם בנבו) ,( להלן: "פסק הדין" ).

לאחר שקראתי את טיעוני הצדים ואת פסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבע.

להלן השיקולים שהביאוני למסקנה זו:

בפרשה שנדונה בפסק הדין, קבעה תניית השיפוט כי סמכות השיפוט בתביעות בין הצדדים תהיה לבית המשפט הקרוב לסניף בו מתנהל חשבון הלקוחות.