תא"מ 7660-12-08 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' גרישקוב ואח'

מבוא

זוהי תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת (להלן "עמידר"), בגין החזקת הנתבעים בדירה המנוהלת על ידי עמידר, דירה שהושכרה במשך שנים להוריו של הנתבע מס' 1.

בעת הגשת התביעה, התגוררו הנתבעים בדירה. על כן, כללה התביעה מלכתחילה גם סעד של סילוק יד, כאשר בה בעת עמדה בפני משרד השיכון בקשת הנתבעים להקניית זכות של "דייר ממשיך" בדירה.

במסגרת ההליכים בתיק, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה ככל שתידחה בקשת הנתבעים במשרד השיכון, יינתן נגדם פסק דין לפינוי הדירה. בקשת הנתבעים אכן נדחתה ע"י משרד השיכון ועל כן, ביום 16.3.2011 ניתן נגדם פסק דין לפינוי הדירה בתוך 90 יום והנתבעים פינו את הדירה בחודש מאי 2011.

נותרה להכרעה, אפוא, התביעה הכספית בלבד.

טענות עמידר

עמידר הינה חברה ציבורית המנהלת את הדירה הנמצאת ברחוב לולב 52 כניסה 1 דירה 2 בנצרת עילית (להלן: "הדירה").

ביום 19.4.1994 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין עמידר לבין הוריו של הנתבע 1 - ולדימיר וחנה גרשקוב ז"ל. אביו של הנתבע נפטר בשנת 1999. אמו נפטרה במהלך ניהול הליך זה.

שנים מספר לאחר פטירת אביו של הנתבע, התגוררו בדירה הנתבעים ביחד עם אמו של הנתבע.

בתאריך 15.9.2005 או בסמוך לכך, עזבו הנתבעים את הדירה ועברו להתגורר בשכירות פרטית. כך עולה מהצהרת אמו של הנתבע על מצב משפחתי מאותו יום (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 26.8.2007 הגיע הנתבע מס' 1 והודיע לעמידר כי הוא נאלץ שוב להתגורר עם אימו ולפיכך, חתמה אמו המנוחה שוב על הצהרה על מצב משפחתי, בה צויינו הנתבעים כתלויים בראש המשפחה הגרים באותה דירה (נספח ג' לכתב התביעה). המצהיר מטעם עמידר, מר יוסי אבוטבול - מנהל סניף נצרת עילית (להלן "אבוטבול") טען בתצהירו, כי באותו יום הביאו הנתבעים את אמו של הנתבע מס' 1 למשרדו בנצרת עילית, על מנת להודיע על כניסתם לדירה. כך, נהנו הנתבעים משכר דירה מופחת, על פי הנחת הבסיס כי הם מתגוררים בדירה ביחד עמה. בדיעבד התברר, כי הנתבעים הטעו את עמידר, שכן אמו של הנתבע שהתה באותה עת בבית אבות כסיעודית, וזאת כבר מחודש יוני 2007.

בסוף שנת 2007 ובמהלך שנת 2008, החליט אבוטבול לבדוק את טענת הנתבעים למגורים משותפים עם אמו של הנתבע. הוא לא מצא את האם בדירה במספר ביקורים שערך בה ובנוסף, הנתבעים שלחו מספר מכתבים מהם עלה כי אמו של הנתבע שוהה במוסד סיעודי באופן קבוע (נספחים ג' ו- ד' לתצהיר אבוטבול). הואיל והנתבעים לא שיתפו פעולה עם עמידר וחזרו וטענו כי אמו של הנתבע מתגוררת בפועל בדירה, נאלצה עמידר להשתמש בחוקרים כדי לבדוק את הטענה (דו"ח החקירה מיום 29.6.08 נספח ה' לתצהיר).

על פי דו"ח החקירה, הנסמך בין היתר על ביקורים בדירה, נתחוור לעמידר כי אמו של הנתבע איננה מתגוררת בדירה אלא מאושפזת דרך קבע בבית החולים "בני ציון" בחיפה וכי הנתבעים מתגוררים לבדם בדירה, ללא הסכמה או אישור של עמידר להתגורר בדירה ללא השוכרת המקורית וללא הסכם שכירות חתום ומסודר עמם. לפיכך, הנתבעים הינם בבחינת פולשים.

במהלך חודש ספטמבר 2008, לאחר התכתבות של אבוטבול עם המוסד הסיעודי, התברר סופית כי טענתם של הנתבעים למגורים משותפים עם אמו של הנתבע איננה נכונה. על פי מכתב בית האבות מיום 14.9.2008, שהתה שם אמו של הנתבע כסיעודית מחודש יוני 2007 ויצאה רק פעם אחת לחופשה, כאשר ביום 9.9.08 היא הועברה לבית החולים עקב הידרדרות במצבה ומאז ועד למועד המכתב לא שבה מאשפוז (נספחים ו' ו- ז' לתצהיר).

ביום 16.9.2008 חתמו הנתבעים על בקשה להקניית זכויות בדירה כ"דייר ממשיך" ובחתימתם אישרו כי אמו של הנתבע נכנסה למוסד הסיעודי ביום 27.6.2007 (נספח ד' לכתב התביעה).

ביום 6.10.2008 דנה הועדה המרחבית בבקשתם ודחתה אותה, לאור אי עמידתם בקריטריונים.

הנתבעים המשיכו להתגורר בדירה מבלי לשלם לעמידר דמי שכירות שוטפים וכך הצטבר חוב פיגורים שהגיע לסך של 14,827 ₪ נכון ליום 19.11.2008 (בסמוך להגשת התביעה).

לטענת עמידר, הנתבעים הטעו אותה וטענו כל הזמן כי הם מתגוררים בדירה עם אמו של הנתבע, עובדה שכאמור התבררה כלא נכונה, ועל כן חוייבו הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים וזאת החל מחודש ינואר 2008, למרות שעל פי העובדות האמיתיות, הם היו צריכים לשאת בתשלום זה כבר מחודש יולי 2007, היינו - 6 חודשים נוספים, כך שעמידר אף עשתה עמם חסד.