תא"מ 7626-12-13 אופרייט ליס בע"מ נ' אמיר ואח'

לפניי תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת, לפי הנטען, בתאונה מיום 2.7.2012.

יצוין בפתח הדברים, כי סכום התביעה עומד על סך של 2,039 ₪; בניכוי הסכום שנתבע בגין נזק של ימי השבתה – נזק שאינו נתמך באסמכתאות – מבוקש סך של 1,233 ₪ בגין הנזק לרכב, וכן סך של 450 ₪ בגין דמי השמאות.

התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת עמד בעצירה מוחלטת בסמוך ליציאה מחניון (נהגת התובעת הסבירה כי עצרה את רכבהּ כדי להוריד את בתהּ לחוג). הנהג ברכב הנתבעות, שביקש לצאת מהחניון, הבחין ברכב התובעת, וכעבור זמן קצר החליט לנסות "לאגפו" (כלשונו), ואז פגע בו (בצד אחורי-שמאלי). הנהג ברכב הנתבעות אישר בעדותו, כי החלטתו הייתה פזיזה וכי הוא יכול היה להמתין.

בנסיבות אלה, הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות עיקרית לתאונה. בה בעת יש לציין כי לאור הנתונים והעדויות, נראה כי נהגת התובעת העמידה את רכבהּ – אמנם חניה ארעית לזמן קצר – שלא לפי הכללים (בין שהיה מדובר בחניה כפולה ובין שהייתה חסימה חלקית של היציאה מהחניה).

לעניין הנזק, הרי שגם הנהג ברכב הנתבעות אינו חולק על כך שפגע ברכב התובעת וגרם לו נזק מסוים – לדבריו, מינורי ממש. עם זאת, הנתבעות גורסות כי הנזק שנגרם בתאונה אינו הנזק שצוין בחוות-דעת השמאי.

בהקשר זה העידה הנתבעת 1, כי קצין הרכב של התובעת שוחח עמה בטלפון, וציין כי ניתן לתקן את הנזק בתשלום של 300 ₪, וכי "אם אשלם את זה אז נוכל לסגור את הסיפור". בעקבות עדות זו של הנתבעת (בדיון שנערך ביום 25.10.2015), ביקשה התובעת לקבוע ישיבה נוספת לצורך זימונו של קצין הרכב; נעתרתי לבקשה זו, אך היום הודיעה התובעת כי קצין הרכב אינו מועסק עוד על ידה וכי היא מוותרת על עדותו. לאור זאת, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק לפי הראיות שנשמעו.

לאחר שבחנתי את החומר שלפניי, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעות, כי אין קשר בין הנזק בחוות-דעת השמאי לבין הנזק שנגרם בתאונה. ראשית אציין, כי אמנם במסגרת התיאור הכללי של הנזק בחוות הדעת נכתב "כנף אחורית ימין", אך מדובר על פניו בטעות סופר, ומכל מקום ברשימת הנזקים המפורטת מדובר אך ורק על נזקים במוקד השמאי-האחורי (ובגין נזקים אלה נקבעו הסכומים בחוות-הדעת). שנית, לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, לא שוכנעתי כי נסיבות התאונה אינן מתיישבות עם מיקומו ועם היקפו של הנזק שנישום בחוות-הדעת. שלישית, גם בהנחה שהייתה שיחה בין הנתבעת לבין קצין הרכב, שבה הוצע סכום לתשלום לפי הערכת המוסך, הרי משעה שהנתבעת מיאנה לסיים את המחלוקת בדרך זו, אשר היה בה כדי להקטין את הנזק; ומשעה שנמצא כי הנהג מטעם הנתבעות נושא באחריות לתאונה אף לפי גרסתו (וכאמור אינו מכחיש את עצם גרימתו של נזק – קל – לרכב התובעת), לא מצאתי מקום לבוא בטרוניה אל התובעת, אשר פעלה לאחר מכן בהתאם לכללים, קרי: הוצאת חוות-דעת שמאי והגשת תביעה.

עם זאת, מצאתי לנכון להפחית 30% מסכום הנזק שצוין בחוות-דעת השמאי, זאת בהתחשב באשם תורם מסוים ובעובדה שבדיקת השמאי את הרכב נעשתה למעלה מחודש לאחר התאונה (ראו והשוו תא"מ (של' ראשל"צ) 41839-02-14 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' פוקס (30.5.2015)).

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 863 ₪, בתוספת שכר טרחת השמאי בסך 450 ₪, ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין, שבנסיבות העניין יעמדו על סכום כולל של 1500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.