תא"מ 7591-07-14 מלכא נ' לוי שירן

ההליך נפתח, בבקשה לביצוע שטר, המשוך על שם הנתבעת בסך של 1,450 ₪ שמועד פירעונו 12/9/10 (להלן: "השיק"), בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעת הגישה התנגדות לבצוע שטר ודיון בהתנגדות התקיים ביום 2/2/15.

לגרסת הנתבעת, השיק נמסר למר מיכה תורג'מן, ממנו שכרה דירה למגורים. ביום 20/5/10, הסתיים הסכם השכירות בהסכמה, והיה על המשכיר להחזיר לידיה את השיקים שמועד פירעונם מאוחר ליום סיום השכירות, לרבות השיק נשוא ההליך, שמועד פירעונו 4 חודשים לאחר סיום השכירות. עוד נטען בהתנגדות, כי השיק לא הופקד ואין כל חותמת בנק עם סיבת החזר.

ההתנגדות לביצוע שטר התקבלה, מהטעם שלא היה על גבי השיק כל הוראת חילול של הבנק הנמשך משזה לא הופקד כלל וכן לאור טענת הנתבעת בנוגע לעסקת היסוד עם המשכיר.

ההליך עבר לפסים של סדר דין מהיר.

גרסתו של התובע, כפי שהובאה בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כלהלן: בשנת 2010 קיבל לידיו סדרה של 6 שיקים ממר מיכה תורג'מן, בסך של 1,450 ₪ כל אחד, לביצוע ניכיון. ביום מסירת השיקים לידיו, שוחח עם הנתבעת שאישרה שאין לה התנגדות לביצוע עסקת הניכיון ואישרה שמסרה למר תורג'מן השיקים עבור השכרת דירה. לבקשתו, שינתה הנתבעת את שם המוטב ממר תורג'מן לשמו וחתמה ליד שינוי השם.

בעדותה, אישרה הנתבעת ששינתה את שם המוטב על גבי השיק לשמו של התובע, אך טענה שבשל עזיבת המושכר, לא חלה עליה חובה לשלם את תמורת השיק ואף קיבלה את הבטחתו של מר תורג'מן שישמיד את השיק.

התובע טען כי הוא נתן תמורה עבור השיק למר תורג'מן שכלפיו צריכה הנתבעת להפנות טענותיה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, מהטעם שהתובע אוחז כשורה בשיק.