הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 6.11.2014.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

סלע המחלוקת הוא בשאלה האם רכב הנתבעים נצמד לרכב התובעים ופגע בדלת האחורית ימנית שהייתה פתוחה ברכב התובעים, כגרסת התובעים, או שמא דלת רכב התובעים שהייתה סגורה למחצה, נפתחה לעבר רכב הנתבעים לאחר שחלקו הקדמי חלף את רכב התובעים, כטענת הנתבעים.

שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב הגעתי לכלל דעה כי דלת רכב התובעים שהייתה פתוחה בחלקה נפתחה לעבר רכב הנתבעים לאחר שחלף עם חלקו הקדמי את רכב התובעים, ולחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן הבא: נהגת רכב התובעים - 70% ונהג רכב הנתבעים - 30%.

לגרסת נהגת רכב התובעת הדלת הימנית האחורית ברכב התובעים הייתה פתוחה בחלקה לכיוון נתיב הנסיעה, כשרכב התובעים בעצירה ונהגת רכב התובעים, עם הגב לנתיב הנסיעה, רוכנת לתוך הרכב וחוגרת את בתה במושב האחורי. תהליך, שלדברי נהגת רכב התובעת ארך מספר דקות (עמ' 2 שו' 11). עדות זו, כשלעצמה יש בה להטיל על נהגת רכב התובעת את האחריות המרבית לתאונה. תקנה 80 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 אוסרת על פתיחת דלת, אלא לאחר שהנהג ברכב נקט בכל האמצעים הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי אורח. איסור זה חל גם על השארת הדלת פתוחה מעבר לצורך. פתיחת דלת רכב התובעים לכיוון נסיעת ככלי רכב, ורכב הנתבעים בכלל זה, לצורך תהליך חגירת יחד במושב האחורי למשך מספר דקות, כשנהגת הרכב רוכנת לתוך הרכב ואינה מביטה על תנועת כלי הרכב, אינה עולה בגדר חובה זו וכשלעצמה יש בה להטיל את מירב האחריות לתאונה על נהגת התובעים.

בנוסף, מוקד הנזק בכלי הרכב תומך במסקנה כי דלת רכב התובעים, שהייתה פתוחה בחלקה, נפתחה לעבר רכב הנתבעים כשחלקו הקדמי חלף את רכב התובעים. על פי חו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה דלת אחורית ימנית ומעצור הדלת ניזוקו ברכב התובעים ובתמונות הנזק ניזוק נראית דלת רכב התובעים עם סימני כיפוף בדופן החיצונית של הדלת. רכב הנתבעים, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד, ניזוק לאורך צד שמאל - דלת אחורית, כנף אחורית שמאלית ופגוש אחורי שמאלי ניזוקו ובתמונות הנזק כפי שהוצגו במכשיר הטלפון הנייד בדיון נראים סימני חיכוך לאור החלק האחורי שמאלי של הרכב ומעיכה קלה של הפח בכנף האחורית שמאלית. מוקד וסוג זה של נזק ברכב הנתבעים, בצירוף עדות נהגת התובעים כי דלת רכב התובעים "נמשכה" על ידי רכב הנתבעים, נמעכה והציר נעקר ועדות נהג רכב הנתבעים לפיה "לקח" עם רכבו את דלת רכב התובעים שהתקפלה, תומך אף הוא במסקנה כי דלת רכב התובעים, שאליבא התובעת, הייתה פתוחה בחלקה, נפתחה כשרכב הנתבעים חלף. תמיכה נוספת בקבלת המסקנה כי דלת רכב התובעים נפתחה במפגיע יש גם בכך שהתובעת, הגם שלדבריה בעדותה רכנה לתוך הרכב כשגופה "נשען" על הדלת, לא נפגעה.

בנסיבות אלה, אני מטילה את מירב האחריות לתאונה על נהגת רכב התובעים.

קביעתי זו אינה מתעלמת מכך שגרסת נהג רכב הנתבעים בעדותו לא הייתה אחידה לטופס הדיווח האוטנטי של הנתבעים, שאליבא עדות נהג רכב הנתבעים נכתב על ידי אשתו, לה דיווח את נסיבות התאונה. בעוד שבטופס הדיווח נטען כי נהג רכב הנתבעים הבחין בדלת רכב התובעים כשהיא סגורה למחצה, המתין מספר שניות על מנת לוודא שהדלת לא זזה ואז המשיך בנסיעה, לדברי נהג רכב הנתבעים בעדותו הוא לא ראה את הדלת של רכב התובעים פתוחה למחצה (עמ' 4 שו' 16) ולא זכר בעדותו שהמתין כדי לראות אם הדלת זזה, כפי שצוין במסמך דווח התאונה (עמ' 4 שו' 19). עדות זו של נהג רכב התובעים אין בה לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי לפיה דלת רכב התובעים שהייתה פתוחה בחלקה נפתחה לעבר רכב הנתבעים שחלף עם חלקו הקדמי את רכב התובעים, מסקנה המסתברת עם מוקדי הנזק בכלי המעורבים, הראיות והעדויות יותר מאשר גרסת נהגת התובעת. עם זאת, יש בעדות זו של נהג רכב הנתבעים להטיל עליו אחריות לתאונה, בשיעור שקבעתי. נהג רכב הנתבעים אישר בעדותו כי הוא דייר הרחוב ומודע לכך שכלי רכב חונים מעלים ומורידים ילדים לגן הילדים ברחוב. דלת רכב התובעים הייתה פתוחה בחלקה כשנהגת הרכב לפניה. היה על נהג רכב הנתבעים להבחין בדלת הפתוחה בחלקה, טרם חלף על פניה, לנקוט משנה זהירות עת שחלף בנסיעה על פני הדלת הפתוחה בחלקה, להאט את מהירות נסיעתו ולוודא בטרם חלף על פני רכב התובעת כי אין כוונה לפתוח את הדלת. נהג רכב הנתבעים העיד שלא ראה את הדלת פתוחה, ולא המתין ומכאן אחריותו לתאונה.

לאור האמור אני מחלקת את האחריות באופן הבא: נהגת רכב התובעת- 70%, נהג רכב הנתבעים - 30%. קביעתי זו לוקחת בחשבון את מוקד הנזק בצד האחורי של רכב הנתבעים, לצד עמדתי כי היה על נהג רכב הנתבעים להבחין בדלת רכב התובעים שהייתה פתוחה בחלקה ולנקוט באמצעי זהירות בהם לא נקט.

אשר על כן, ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, בתביעה העיקרית הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 סך של 1,291 ₪ ולתובע 2 סך של 195 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה. כן ישלמו הנתבעים לתובעת 1 את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

בתביעה שכנגד - הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת שכנגד, סך של 10,356 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה שכנגד, וכן את אגרת המשפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעים ואת התובעים שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתביעה ובתביעה שכנגד.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.