תא"מ 7531-04-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש.

התובעת היא חברת ביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתובענה רכב מ.ר. XXXXX (להלן: "מבוטח התובעת"). לטענת התובעת, ביום 26/12/10 כאשר נסע מבוטח התובעת בכביש 4 בין צומת מת"מ לצומת טירת הכרמל, הוא עלה ברכבו על מכסה בור ביוב המצוי בכביש, מכסה הבור פגע בתחתית הרכב המבוטח, הרכב סטה ממסלול נסיעתו ונפגע בתחתיתו. התובעת העריכה נזקי הרכב המבוטח באמצעות שמאי מטעמה בסך של 24,755 ₪. הרכב נמכר לשרידים בשל גובה הנזק בסך של 10,774 ₪ וכן נשאה התובעת בשכר טרחת השמאי בסך 410 ₪. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 14,391 ₪. התובעת טענה כי הנתבעת מכוח היותה עירייה האחראית לתחזוקה נאותה של הכבישים והמדרכות המצויים בשטחה, חבה בתשלום נזקיה, בשל רשלנותה וכן בשל הפרת חובותיה החקוקות בפקודת העיריות ומכאן תביעתה אשר לפני.

הנתבעת טענה כי בדרך בה נסע רכב מבוטח התובעת, לא היה כל מפגע מסוכן או כל דבר מסוכן וכי ככל שהתאונה הנטענת ומוכחשת אכן אירעה, הרי שהדבר היה בנסיבות עליהן אין לנתבעת שליטה ולפיכך לא הייתה צריכה לצפות את אירוע המקרה או הנזק הנטען. הנתבעת אף טענה כי נטל השכנוע וההוכחה היו ונותרו על שכם התובעת. עוד טענה הנתבעת כי לא פורט כיצד הופרו החובות החקוקות בכתב התביעה, אלא שהדבר נטען כטענה בעלמא. לטענת הנתבעת היא נקטה בכל אמצעי הזהירות הראויים ואילו נהג התובעת הוא אשר התרשל באופן נהיגתו ויש ליחס לו אשם תורם של 100% אשר יתקזז מסכום זכות השיבוב ומפאת כל האמור, עתרה הנתבעת לדחות את תביעת התובעת.

תחילה הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ברם לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והצדדים אף סיכמו טענותיהם לפני בית המשפט, חזרה בה התובעת מהסכמתה זו ולפיכך יינתן בזאת פסק הדין על נימוקיו.

דיון :

התובעת טוענת לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין המשית את הנטל על כתפי הנתבעת. הלכה פסוקה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע מהתובע אל הנתבע מותנה בהוכחתם של שלושה גורמים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק, כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו וכי נראה לבית המשפט מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע יותר מאשר שהמקרה אירע בהעדר כל רשלנות מצדו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים הללו מוטל על התובע, טוען הטענה ועליו להרימו על פי מאזן של הסתברויות.

אשר לכלל הראשון, סבורני כי הוא מתמלא בענייננו. מבוטח התובעת לא ידע להסביר ממה נגרם בדיוק הנזק הנתבע. לטענתו הוא עלה על מכסה הביוב, הרגיש קפיצה, הרכב נעצר וכאשר ירד מן הרכב ראה את בור הביוב עם המכסה פתוח "ש. אתה נסעת , היה בעצם בור סגור, אתה עלית עליו ובעצם הוא נפתח ? ת. זה מה שאני חושב שהיה. אני לא ראיתי בוודאות שהוא היה סגור או פתוח. אנחנו עלינו באוויר, ממש קפצנו..." (ראה עמ' 1 שורות 21-22 לפרוטוקול). גם אשת המבוטח, הגב' קרול רגב העידה כי "תוך 4-5 שניות, פתאום הרגשנו שעלינו על משהו, לא כל כך הבנו על מה, חשבנו שעלינו על חיה או משהו ..." (ראה עמ' 3 שורות 3-4 לפרוטוקול). הנה כי כן, אין התובעת יודעת בוודאות באמצעות המבוטחים מטעמה מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק. הפסיקה קבעה כי באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

ראה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539.

אשר לתנאי השני – אין חולק ואף אין ספק כי הנזק נגרם בכביש המצוי בשליטה המוחלטת של הנתבעת ולפיכך תנאי זה מתמלא.

אשר לתנאי השלישי – תנאי זה נדרש לבחינה סטטיסטית. בעניינו של תנאי זה קבעה הפסיקה כי ניתן להסתמך על ראיות כלליות או על הראיות הקונקרטיות אשר הביאו הצדדים.

ראה בע"א 10566/05 שלג נ. אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ (ניתן ביום 26/2/09).

במקרה אשר לפנינו ההלכות בעניין חובת הזהירות על בעל מקרקעין ברורות וראה ההלכה הותיקה בעניין ועקנין נ. המו"מ בית שמש (ע"א 145/80 פ"ד לז(1)113). אלא שמבחינת הראיות אשר לפני, מסתבר יותר שאירוע הנזק לא אירע בשל רשלנותה של הנתבעת.