בסול נ' בסול

תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי בגין לשון הרע ע"ס 50,000 ₪.

בכתב התביעה שמחזיק שבעה עמודים צפופים נטען כי התובע שהוא עורך דין במקצועו החתים את הנתבע על תצהיר הסתלקות מחלקו בעיזבון המנוחה פאטמה נעאמרה, (להלן:" התצהיר", "המנחה") ( התצהיר צורף כנספח א' לתצהיר התובע) . ברם, לאחר שחתם על התצהיר, הגיש הנתבע תלונות ללשכת הערכי הדין ובמשטרה בהן טען כי לא חתם על התצהיר וכי התובע זייף את חתימת הנתבע. הנתבע אף פרסם את העלילה בדבר זיוף חתימתו על ידי התובע בפני שלושה אנשים- עיסאם זידאן, אחיו , וכרם בסול. התובע נחקר במשטרה והתיק נסגר. גם התלונה ללשכת עורכי הדין נגנזה. הפרסום פגע בשמו הטוב של התובע, בתדמיתו ובעיסוקו וגרם לו עוגמת נפש גדולה.

הנתבע הגיש כתב הגנה שמחזיק 55 סעיפים בו טען כי עומדת לו הגנת תום לב והגנת אמת דיברתי , כי התלונה בלשכת עורכי הדין אינה מקימה עילה בגין לשון הרע , כמו כן הכחיש גרימת נזק כלשהו לתובע.

מעבר לאמור לעיל לא נטען בכתבי הטענות הארוכים דבר במישור העובדתי.

ראיות:

בתצהיר עדותו הראשית, חזר הנתבע וטען במפורש כי מעולם לא חתם על התצהיר וכי הופתע כשאחיו סיפר לו זאת , כך גם הופתעו אחרים מאחיו ובני דודו שגם להם יוחסה חתימה על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה אף כי מעלום לא חתמו . עוד טען כי הופתע מהחלטת השלכה והמשטרה לגנוז את התלונות שהגיש אך בשל חוסר אמצעים לא יכול היה לערער על החלטות הסגירה.

התובע חזר בתצהירו על גרסתו כפי שפורטה בהרחבה בכתב התביעה ולפיה הנתבע חתם גם חתם לפניו על התצהיר המדובר.

בחקירתו הנגדית, השיב התובע כי האנשים אשר בפניהם טען הנתבע כי התובע זייף את חתימתו לא הסכימו לבוא למתן עדות מאחר שהם קרובי משפחתו של הנתבע . לשאלה מדוע אם כך הזמין את כרם לבוא להעיד בתביעת דיבה אחרת שהגיש נגד נתבע אחר ולא הזמין אותו להעיד בתיק זה השיב כי :

"שאלה: למה הזמנת אותו להעיד בתביעה בטבריה ולא הוזמן להעיד היום?

תשובה: יש כאן עניין של עובדות. בעניין של טבריה היו שם עובדות שכרם ידע ושמע אישית ופה יש נסיבות אחרות השונות מהתיק השני , זה עניין של שיקוליי.