תא"מ 7478-08-12 סולנת גלובל בע"מ נ' שומינוב

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול ההחלטה מיום על מחיקת התביעה, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי לדחות

את הבקשה. להלן טעמיי.

ראשית יש לציין כי אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד אלא בהחלטה שניתנה לאחר קבלת עמדת הצדדים. ודוק, אין חולק כי המבקשת היתה מיוצגת לכל אורך ההליך על ידי עורך דין. המצאות שבוצעו לידי בא כוחה של המבקשת כמוהן כהמצאות לידי המבקשת עצמה. טענות המבקשת ביחס לרשלנות בא כוחה, אין בהן כדי לשנות. ודוק, כבר נפסק לא אחת כי טיפול רשלני של בא כח אין בו כדי להוות טעם לביטול החלטה שניתנה.

כבר עתה יצוין כי גם אם נכונה טענת המבקשת ולפיה לא ידעה המבקשת על ההחלטות שניתנו בהליך זה, הרי שאף לשיטתה נודע לה על כך כבר בחודש אוקטובר 2015 (המועד בו נפתח כנגד המבקשת תיק הוצל"פ על ידי המשיב לגביית ההוצאות שנפסקו בהליך זה) או לכל המאוחר בחודש פברואר 2016 בעת שהוגשה בקשה לעיון בתיק ביהמ"ש, בקשה שאושרה בהחלטתי מיום 21.2.16.

על אף זאת הוגשה הבקשה להחייאת ההליך וביטול החלטת המחיקה רק ביום 14.4.2016, גם היא באיחור ניכר ומבלי שניתן כל הסבר כלשהו לאיחור.

אם בכך לא די הרי שהבקשה אף לא נתמכה בתצהיר מנהל או בעל מניות אצל המבקשת אלא שתצהיר בא כוחה כיום. ברי כי העובדות הנטענות בתצהיר אינן בידיעתו האישית של בא כוחה הנוכחי של המבקשת.

מאחר ולטענת המבקשת החלטות בית המשפט לא הובאו ע"י בא כוחה הקודם, עו"ד שמחי, לידיעת מנהל המבקשת, מר סולומון, היה מקום לתמוך הבקשה בתצהיר מר סולומון. יודגש, כי בבקשה מיום 31.3.14 עתר עו"ד שמחי למתן ארכה לצורך תשלום ההוצאות מהטעם כי לא עלה בידו לאתר את מנהל המבקשת מר סולומון אשר הקשר עמו נותק. על אף זאת לא טרחה המבקשת לתמוך הבקשה בתצהיר מר סולומון.

לגוף העניין, מדובר בתביעה שטרית על סך של כ- 20,000 ₪. ההתנגדות שהגיש המשיב הועברה לבית המשפט בחודש אוגוסט 2012 ונקבעה לדיון. לדיון שהתקיים ביום 18.6.13 לא התייצבה המבקשת ו/או בא כוחה, ומשכך, ניתנה למשיב רשות להתגונן.

על אף התראות חזורות ונשנות לא פעלה המבקשת בהתאם להחלטות בית המשפט ולא שילמה את הפרש האגרה הנדרש. משכך, ניתנה ביום 20.11.13 החלטה המורה על מחיקת התביעה.

לאחר שהוגשה בקשה לביטול ההחלטה, ניתנה ביום 26.2.14 החלטתי לפיה לפנים משורת הדין ועל אף מחדליה הרבים של המבקשת תבוטל החלטת המחיקה בכפוף לתשלום הוצאות לנתבע ותשלום הפרש האגרה הנדרש וזאת בתוך 10 ימים (ראה החלטתי מיום 26.2.14).

גם לאחר שניתנה למבקשת הזדמנות נוספת לתיקון מחדליה, לא פעלה המבקשת על פי ההחלטה שניתנה. ודוק, אין מדובר בחלטה שניתנה במעמד צד אחד כי אם לאחר שמיעת עמדת הצדדים במחלוקת ואין מדובר, כטענת המבקשת כיום, במחיקה מחוסר מעש.

ביום 31.3.14, ובחלוף המועד הנקוב בהחלטה מיום 26.2, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות ותשלום האגרה. בו ביום ניתנה החלטתי המעניקה ארכה נוספת בת 10 ימים למבקשת, ואולם, על אף זאת לא פעלה המבקשת בהתאם להחלטה שניתנה.