תא"מ 7360-11-13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קאופמן ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 9.5.13 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 38-712-69 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 25-793-75 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נהג ברכב הנתבעים, ואשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה קוהרנטית ומשכנעת. לדבריו, התאונה התרחשה עת נסע בנתיב השלישי מבין שלושה נתיבים, כאשר רכב התובעת, אשר נסע בנתיב האמצעי, סטה אל עבר נתיבו. הנתבע העיד, כי בעת התאונה היה רכב התובעת במצג אלכסוני ביחס לנתיב התנועה בו נסע בסטייה קלה לתוך נתיב נסיעתו. הנתבע העריך, כי רכב התובעת סטה לנתיבו כתוצאה מהפרעה כלשהי בנתיב בו נסע רכב התובעת.

עדותו של הנתבע עולה בקנה אחד עם מיקומי הנזק בשני הרכבים. הנזק לרכב התובעת הינו בצידו השמאלי אחורי, לרבות נזק לכנף אחורית שמאלית ולדלת אחורית שמאלית. הנזק לרכב הנתבעים הינו בצידו הימני קדמי. מיקומי נזק אלו מתיישבים עם תיאור הנתבע את אופן התרחשות התאונה.

מנגד, מצאתי את עדות התובעת 2 (להלן: "התובעת"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעות, פחות משכנעת. עדותה לא זו בלבד שלא הפריכה את עדות הנתבע, כי אם אף איששה חלקים ממנה. התובעת העידה, כי קודם לתאונה סטה רכב לנתיבה באופן אשר אילץ אותה להאט כלשונה. עדותה זו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים לפיה רכב התובעת סטה לנתיב רכב הנתבעים כתוצאה מהפרעה כלשהי בנתיבו.

התובעת העידה, כי לא ראתה את האופן בו התרחשה התאונה עצמה (שכן הפגיעה היתה בחלק האחורי של רכבה), ולא היתה יכולה לשלול את טענת הנתבעים לפיה קודם לתאונה נסע רכב הנתבעים בנתיב השמאלי ולא בנתיב האמצעי, כפי שטענה התובעת. ההסבר שסיפקה התובעת לאופן השתלשלות התאונה ולמיקומי הנזקים ברכבים כתוצאה מהתאונה היה בלתי משכנע. סברתה, כאילו רכב הנתבעים פגע בפגוש האחורי של רכבה ורק לאחר מכן "עף על הכנף והגלגל" בצד השמאלי אחורי של רכבה, כלשונה, אינה הגיונית.

לא השתכנעתי גם מעדות התובעת, לפיה קודם לתאונה "השתולל" רכב הנתבעים וסטה בין הנתיבים.

לאור האמור הנני קובעת, כי התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכחת תביעתן. לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.