תא"מ 7292-03-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ. ואח' נ' בורשטיין ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה מיום 31.5.13.

1.הנהגת ברכב התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "רכב התובעת") טענה כי יצאה ממתחם חניה, כאשר בצד הדרך עמד רכב הנתבעות. הנהגת גלשה בנסיעה איטית ושמעה מכה, או אז הבחינה כי דלת הנהגת ברכב הנתבעות פגעה ברכבה. הנהגת הצהירה כי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") התנצלה לאחר התרחשות התאונה. הנהגת ברכב התובעת הצהירה כי רכב הנתבעת לא חנה בחניה מוסדרת וחסם חלק מנתיב נסיעתה. כן הצהירה הנהגת כי דודתה נסעה עימה ברכב, אך לא הובאה לעדות, מאחר שהיא מתגוררת בחו"ל.

2.הנתבעת טענה כי ישבה ברכבה כשהוא מונע. דלת הנהג היתה מעט פתוחה למשך מספר דקות כדי שהנתבעת תסיים את סידוריה ברכב בזמן שאימה עמדה מאחור מחוץ לרכב. לטענת הנתבעת, רכב התובעת פגע בדלת רכבה, שהיתה פתוחה. הנתבעת הצהירה כי החנתה במקום מותר, אך אישרה כי לא החנתה את רכבה צמוד למדרכה. כן אישרה הנתבעת כי לא הבחינה ברכב התובעת קודם לתאונה.

3.אימה של הנתבעת הצהירה כי עמדה מאחורי רכב הנתבעת בעת התרחשות התאונה, כשדלת הנהגת מעט פתוחה וכאשר תשומת ליבה נתונה היתה לנכדה, ששהה עימה.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, אני קובעת כי הנתבעת אחראית להתרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן:

א.אני מקבלת את גרסת הנהגת ברכב התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, נוכח התרשמותי מעדותה. גם מיקום הנזק ברכבה, כעולה מהתמונות ת/3 (שאיננו ממש בחזית הרכב, אלא בכנף הימנית קדמית מאחורי הפנס) יכול שיתיישב עם גירסתה באשר לאופן התרחשות התאונה.

ב.לא מצאתי לייחס משקל רב, בכל הכבוד, לעדות אימה של הנתבעת, אשר עמדה מאחורי הרכב וספק אם היה באפשרותה להבחין בפתיחת דלת רכב הנתבעת. היא גם הצהירה בהגינותה כי "הייתי עסוקה עם התינוק".

ג.תקנה 80 לתקנות התעבורה קובעת כי אין לפתוח דלת רכב, אלא לאחר שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי הדרך. דלת נהג הרכב תיפתח לכיוון הנסיעה אך לשם כניסתו / יציאתו מן הרכב ולאחר שווידא כי הדרך פנויה לשם כך וכי אין בפתיחת הדלת כדי להוות סיכון לרכבים אחרים העוברים בדרך.

כאמור, קיבלתי את גרסת נהגת התובעת, כי דלת רכב הנתבעת נפתחה בעת שחלף רכב התובעת על פני רכב הנתבעת, שעמד לימינו. יחד עם זאת, גם אם תתקבל גרסת הנתבעת, כי השאירה את דלת הנהג פתוחה קמעא לכיוון נתיב הנסיעה, כאשר מדובר בנתיב נסיעה צר יחסית (כעולה מהעדויות ומהתמונות ת/4) וכאשר הנתבעת אישרה כי לא החנתה את רכבה בצמוד למדרכה, הרי בכך הפרה הנתבעת את חובתה שלא לפתוח את דלת הרכב לכיוון נתיב נסיעה ולהעמיד בכך מכשול לעוברים בדרך, שעה שאין מדובר בפתיחת דלת לשם יציאה מהרכב.

לכך יש להוסיף את העובדה כי, הגם שהנתבעת טענה בהודעתה במשטרה ובהודעתה על מקרה הביטוח, כי רכב התובעת נסע במהירות, הרי בעדותה בפני אישרה כי למעשה לא הבחינה ברכב התובעת קודם להתרחשות התאונה.