תא"מ 7228-02-15 מושלב נ' סעב

כנגד הנתבע הוגש לביצוע שיק על סך של 27,810 ₪, זמן פירעון 28.10.2013 המשוך מחשבונה של חברת קדמני תעשיות בלוקים בע"מ (להלן: "חברת קדמני") לטובת התובע, כאשר הנתבע חתום כערב בערבות אוואל בגב השטר. בתצהיר התומך בהתנגדות נטען כי השיק נמסר ללא שם מוטב לחברת מג'יד סעב בע"מ (להלן חברת מג'יד סעב") השייכת לאבי הנתבע, וכי הנתבע מסר את השיק לתובע כנגד התחייבותו לספק לחברת מג'יד סעב סולר . משלא עמד התובע בהתחייבותו אין תוקף לערבותו של הנתבע על השטר. כן נטען כי התובע אינו אוחז כשורה בשטר ולא נתן בעדו כל ערך לחברת קדמני. 

בדיון מיום 20.5.2016 הסכימו הצדדים להאריך המועד להגשת ההתנגדות וליתן לנתבע רשות להתגונן המותנית בהפקדת ערבון.

בתצהיר העדות ראשית טען התובע כי הנתבע מסר לו את השיק ללא שם נפרע כשבו הוספה המילה "לפקודה" וזאת כנגד הלוואה שניתנה לו במזומן. הנתבע מנגד, הכחיש בתצהירו כי נטל הלוואה כלשהי מהתובע וטען כי הוא ניתן בתמורה לסולר שהיה על התובע לספק לחברת מג'יד סעב, אך הוא לא עשה כן.

בדיון מיום 10.12.2015 העיד התובע חברת קדמני נמצאת בהליכי פירוק וכי פעל נגדה לגביית סכום השיק. כן העיד כי השיק נמסר לו על ידי הנתבע כנגד הלוואה שנתן לו במזומן. וכי את סכום ההלוואה הוא גייס מעסקת סמים שביצע לפני מספר שנים. בין הצדדים לא נחתם הסכם הלוואה ואין בידי התובע כל מסמך המעיד על כך שנתן את ההלוואה לנתבע. את ההלוואה הוא מסר לנתבע בתחנת הדלק השייכת לאביו של התובע בנוכחות אדם בשם עפיף עבאס שלא נקרא להעיד. הוא אישר כי אביו ניהל בעבר עסק של תחנת סולר, ומסר כי עבד בה כשכיר אך התחנה כיום אינה פעילה.

הנתבע העיד כי חברת קדמני מסרה את השיק לחברת מג'יד סעב וכי הוא העביר את השיק לתובע. הוא ציין כי עבד בחברת מג'יד סעב כשכיר ואינו יודע אם הונפקה חשבונית מס עבור השיק. הנתבע אישר בעדותו כי הוא חתם כערב על השיק לבקשת התובע. ומסר כי השיק ניתן לתובע כנגד סולר שהתחייב לספק לו. הוא מסר כי אין תיעוד בכתב של העסקה וכי היא סוכמה בע"פ. את החשבונית עבור השיק הוא לא דרש מפני שהתחייבו למסור לו אותה במועד האספקה. לדבריו הוא פנה לתובע בע"פ בדרישה לספק את הסחורה, יחד עם זאת מסר כי הוא עבד כשכיר בחברת מג'יד סעב ולא התערב בהתנהלותה העסקית ובדיווח שניתן לרשויות המס על השיק. הוא מסר בהמשך כי הוא חתם כערב על השטר מפני שהוא אישית ביצע את העסקה מול התובע ולא חברת מג'יד סעב.

בסיכומים טען התובע כי השיק ניתן הלוואה שניתנה לנתבע במזומן אשר ערב לשיק. משחולל השיק ומושכת השטר נמצאת בהליכי פירוק חייב הנתבע לשלם את סכומו. טענת הנתבע כי הוא ערב לשטר רק בגין חובה של חברת מג'יד סעב לא עולה מנוסח הערבות שנרשמה בגב השטר. עוד טען כי הנתבע לא הוכיח את טענת כשלון התמורה ולא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את חזקת התמורה ונמנע מהבאת ראיות להוכחת טענותיו.

הנתבע טען מצדו כי הנתבע מסר השיק לתובע בתמורה להתחייבותו לספק סולר לחברת מג'יד סעב. הוא נמשך על ידי חברת קדמני ללא שם מוטב. התובע רשם את שמו כנפרע בשיק ודרש את ערבותו של הנתבע. התובע לא הוכיח כי נתן כל תמורה לחברת קדמני ולא סיפק את הסולר לחברת מג'יד סעב. התמורה לה טוען התובע של מתן הלוואה לנתבע, שהינו ערב לשטר, אינה תמורה שטרית, אלא מהווה לכל היותר תמורה למכירת השיק לתובע. וערבותו של הנתבע נדרשה על ידי התובע להבטחת החזר תמורת קניית השיק מהנתבע. התובע לא הוכיח כי נתן כספים לתובע ולא הביא העד שלטענתו היה עד למתן הכספים למתן עדות. עוד נטען כי השיק הועבר אל התובע שעה שלא היה שלם והתובע עצמו השלימו ע"י רישום שמו כנפרע ולכן התובע אינו יכול להיות אוחז כשורה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מהחומר שהונח בפני עולה כי התובע קיבל את השיק מהנתבע, ללא שם נפרע והתובע הוא זה שמילא את שמו כנפרע לאחר שהנתבע חתם כערב בגב השיק, בנוסף הוספה המילה "לפקודת" ובכך הכוונה שהשטר יהיה עביר וסחיר.

לפי סעיף 3(א) לפקודת השטרות: "שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה". כלומר שטר נחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר ובהם שם הנפרע. לפי גרסת הצדדים כאשר קיבל התובע את השיק לידיו היה חסר בו שם הנפרע שהינו פרט חיוני ולכן אינו נחשב כאוחז כשורה בשטר (ע"א 339/72 חרס קרמית נ' מנחם קולטון, פורסם בנבו).

ניתן להשלים בשטר גם פרטים חיוניים וזאת לפי סעיף 19(א) לפקודת השטרות: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו", אולם כל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3(א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם אין המדובר בשטר. מכאן שכשנמסר השיק לידי התובע לא היה בידיו שטר, לא כל שכן "שטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28(א) לפקודה , לעניין זה ראה ע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן עמ' 7 לפסק הדין, פורסם בנבו:

"לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידה המסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו".

במקרה שבפני התובע קיבל לידיו את השיק ללא שם הנפרע והשלימו בעצמו, ולפיכך זכאי למעמד של אוחז גרידא. על פי ההגדרה שבסעיף 1 לפקודת השטרות אוחז הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז". מההגדרה עולה כי התובע יחשב לאוחז בהתמלא שני תנאים: הוא מחזיק בשטר והוא הנפרע או הנסב של השטר (ש' לרנר, דיני שטרות מה' שנייה בעמ' 206). אין מחלוקת כי התובע אוחז בשטר וכי הוא הנפרע בשטר ולכן רשאי הוא לפירעונו. בספרו של שלום לרנר דיני שטרות, מהדורה שניה בעמוד 208 נאמר כי:

"האחיזה בשטר כשלעצמה, היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית. על אוחז השטר להזכיר בתביעה את עובדת אחיזתו, ואין לו צורך לציין את העסקה שבמסגרתה קיבל את השטר ואת פרטיה....האוחז –התובע יזכה בתביעה רק אם טענות ההגנה של הנתבע לא יהיו קבילות על פי הדין".

גם בע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ'  Rainbow Window Fashion , פורסם בנבו נפסק כי:

"החותם על שטר נוטל על עצמו חבות (ראשונית או משנית) לפורעו לאוחז (ראה סעיפים 54ו- 55לפקודת השטרות [נוסח חדש]). מכוח האחיזה יש לו לאוחז זכות על-פי השטר כלפי מי שחתם עליו. אחיזה בשטר מעניקה אפוא לאוחז "מעמד" בדין: מכוח האחיזה בלבד, ובלא כל צורך להוכיח תנאים נוספים, זכאי האוחז לפירעון השטר".

אולם על מנת לבסס עילת תביעה שטרית יש צורך במתן תמורה (ש' לרנר בעמ' 213). סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". נטל ההוכחה רובץ על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכשלונה (ש' לרנר בעמ' 222). מעיון בגב השטר עולה כי לצד חתימתו של הנתבע קיימת חתימה נוספת שיש להניח שהינה של התובע. הנתבע לא טען להגנתו כי חתימתו של התובע אינה מצויה על השטר, על אף שבסיכומים טען התובע לקיומה של חזקתת התמורה.

במקרה שבפני שני הצדדים מעלים גרסאות שונות ביחס לנסיבות מתן השטר לתובע וכל צד טוען כי השטר נמסר במסגרת עסקה שונה מבלי שתמכו את טענותיהם באסמכתאות. ולאור החזקה המצויה בסעיף 29 (א) הנ"ל על הנתבע מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו. אם בית המשפט מתקשה בקביעת הגרסה הנכונה, ידו של התובע תהא על העליונה (ש' לרנר בעמ' 222).