תא"מ 7155-02-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' אילדטוב ואח'

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונת "פגע וברח". 

נכדו של מבוטח התובעת העיד, כי החנה את הרכב בסביבות 21.30 – 22.00 לצד המדרכה מול ביתו ברחוב החשמונאים 8 רעננה, וכשחזר לרכב למחרת בבוקר ראה את המכה ברכב. המכה היתה בצד של הכביש. כן מצא, כי אלמוני השאיר פתק על שמשת הרכב, בו היה כתוב "משאית מנוף עמוסה קורות עץ 9212915 פגעה ברכב שלכם בשעה 09.20 הבוקר והמשיכה קבינה של הנהג בצבע כחול שטח הטעינה פתוח משאית פתוחה". כותב הפתק לא השאיר את פרטיו.

התובעת פיצתה את המבוטח והגישה תביעה נגד הבעלים הרשום של המשאית ומבטחתו.

חרף מאמצים שנעשו ע"י הנתבעת 2, לרבות הוצאת צו הבאה, לא אותר הנתבע 1 ולא התייצב לדיון.

המחלוקת בין הצדדים, בנסיבות אלה, היא האם הרימה התובעת את נטל ההוכחה.

לאחר שבחנתי טענות ב"כ הצדדים, אני משיבה על שאלה זו בשלילה.

עדותו של העד מטעם התובעת היתה מהימנה, אך יחד עם זאת, אין בנסיבות העניין כדי להרים את נטל ההוכחה, בהיותה עדות מפי השמועה של מי שזהותו אינה ידועה.

במקרים רבים, מתכוונים אלמונים המשאירים "פתקי עדות" אנונימיים על חלונות רכבים חונים שנפגעו ע"י רכב אחר, כשבעליהם אינם במקום, מתוך כוונה טובה לסייע לבעל הרכב הנפגע ו"להפליל" את הנהג הפוגע שברח מזירת האירוע בלי להשאיר פרטים. ברם, מציאות עובדתית מוכרת זו אינה יכולה להכשיר קבלת פתקים אנונימיים כאלה כראיה לנכונות האמור בהם, כשאין לבית המשפט אפשרות לבחון את מהימנות כותב הפתק, זווית ראייתו את האירוע וכיו"ב.

פתיחת הפתח להכשרת "פתקים אנונימיים" כראיה לאמיתות תוכנם תאפשר לבעלי רכבים שנפגעו, ואשר אינם מעוניינים לשאת בנזק, לייחס את הפגיעה לכל כלי רכב, ובפרט רכב מסחרי כמו משאית או אוטובוס, שעבר במקום בזמן כלשהו לאחר הפגיעה, ולטעון כי מצא על הרכב פתק המלמד כי אותו רכב הוא הפוגע.