תא"מ 6991-05-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' בן פורת ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,633 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.02.2013, בין כלי רכב מ"ר 55-038-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 44-032-35 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, הצדדים אינם חלוקים בקשר לאחריות בקרות התאונה ולנסיבות התרחשותה אלא הם חלוקים באשר לגובה הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו השמאים מטעם הצדדים אשר בחנו רכב התובעת לאחר התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ועדויות השמאים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהשמאים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

מצאתי כי טיעוניו של שמאי הרכב מטעם הנתבעים מבוססים על החוברת המנחה של איגוד השמאים, וכי כל טענה שטען מגובה בסעיף הרלוונטי באותה חוברת.

לכן מצאתי להעדיף את עדותו של השמאי מטעם הנתבעים על פני עדותו של השמאי מטעם התובעת.

6.לפיכך, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות, למעט שכר השמאים כפי שנפסק במהלך הדיון אשר ישולם על ידי התובעת.