הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פסטרנק ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 5,035 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 13.7.15 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 12:30, או במועד סמוך לכך, ברחוב גוש עציון ברחובות, והיו מעורבים בה, רכב התובעת, מסוג מאזדה 3, נהוג בידי גב' סימה שרעבי (להלן: "נהגת רכב התובעת") ומשאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן גם: "נהג משאית הנתבעים"). אין חולק, כי התאונה התרחשה ברחוב דו סטרי, בזמן ביצוע עבודות בכביש (הן עדת התובעת הן הנתבע 1 העידו כי במקום התאונה עמד מכבש גדול). תביעה זו הינה תביעת שיבוב של התובעת 1, אשר פיצתה את המבוטחת שלה, גב' סימה שרעבי. במסגרת דיון שנערך לפניי ביום 12.2.17, נשמעו עדויותיהם של גב' סימה שרעבי מטעם התובעת וכן עדויות הנתבע 1 וגב' אביטל הכהן-קרנין, עדת ראיה מטעם הנתבעים. כמו כן, הוגשו טפסי הודעה מטעם הנהגים המעורבים, ותמונות נזק לרכב התובעת. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נסיבות התרחשות התאונה: הצגת גרסאות הצדדים

לטענת נהגת רכב התובעת, התאונה התרחשה עת רכבה הוסע כדין, במהירות של 20 קמ"ש, במרכז הכביש. או-אז, משאית הנתבעים, אשר חנתה בצד שמאל של הכביש, החלה בנסיעה פתאומית ימינה לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת, ופגעה ברכב התובעת בצד שמאל קדמי. מנגד, לטענת הנתבעים, עת עמדה משאית הנתבעים בעצירה מוחלטת, בצד שמאל של הכביש, בהמתנה לסיום ביצוע העבודות במקטע הכביש הרלבנטי, עקף רכב התובעת את משאית הנתבעים מימין, נצמד אל המשאית, ופגע בה בחלק האמצעי בצד ימין, בסמוך לטנק הדלק.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה ובחנתי את מכלול חומר הראיות אשר הובא לעיוני, מצאתי לדחות את התביעה. לטעמי, התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה להראות, כי התאונה התרחשה כפי שתיארה הנהגת מטעמה, גב' סימה שרעבי.

הוצגו לפניי שתי גרסאות מנוגדות לחלוטין אשר לנסיבות התרחשות התאונה. לא ניתן, לטעמי, על פי הראיות שהוצגו, להעדיף איזו מבין שתי הגרסאות המנוגדות, כך שמדובר בספק שקול המחייב את דחיית התביעה. אנמק בקצרה.

לא מצאתי לבסס ממצא של עובדה בדבר הֵילך התאונה הנכון, על יסוד עדותה של נהגת רכב התובעת. עדות נהגת רכב התובעת הייתה מבולבלת, בלתי אחידה ולא ברורה והתקשיתי לחלץ ממנה, מהן נסיבות התאונה המדויקות. בעדות נהגת רכב התובעת, נפלו סתירות משמעותיות, להן לא ניתן הסבר מניח את הדעת. כך למשל, נהגת רכב התובעת דיווחה בהודעתה לתובעת, ת/1, כי משאית הנתבעים חנתה חצי על המדרכה וחצי על הכביש. לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט, העידה נהגת רכב התובעת, כי המשאית כולה עמדה על המדרכה (עמ' 1 לפרוטוקול). לא ברור אפוא כיצד יכול היה רכב התובעת לעבור ברחוב הצר (ראו תמונות נ/1), עת משאית הנתבעים עמדה חצי על הכביש וחצי על המדרכה ובצד ימין עמד מכבש גדול וביצע עבודות. התפתחות גרסת נהגת רכב התובעת בדיון, ולפיה משאית הנתבעים עמדה כולה על המדרכה, פוגמת במהימנות עדותה ומחלישה את נכונות דבריה. אף במוקדי הנזק ברכב התובעת ואופיים (פגיעה במראה השמאלית ובכנף שמאל קדמית) אין כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובת התובעת. לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת וההגיונית לפיה, המראה ברכב התובעת נתפסה בכנף המשאית או במגן הביטחון שלה, בזמן שהמשאית נמצאה בעמידה, וכי הנזק לכנף שמאל קדמית ברכב התובעת נגרם בשל ניסיונות נהגת רכב התובעת להשתחרר ממשאית הנתבעים, כפי טענת נהג משאית הנתבעים (ראו עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 6-7). אדרבא ואדרבא, לדעתי, מוקדי הנזק ברכב התובעת מתיישבים טוב יותר עם עדויותיהם של גב' אביטל הכהן-קרנין והנתבע 1, לפיהן, התאונה אירעה בשל ניסיון רכב התובעת לעקוף מימין את משאית הנתבעים, אשר עמדה בצד שמאל של הכביש, משום שהכביש היה חסום. למרבה הצער, ניסיון העקיפה לא הצליח, כיוון שרכב התובעת היה צמוד למשאית ולא היה לו די מקום לעבור, וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

גם את גרסת הנתבעים לגרם התאונה לא ראיתי לקבל. גרסת הנתבעים התבססה על עדות הגב' אביטל הכהן-קרנין ועל עדות הנתבע 1. בין שתי העדויות דנן, נפלו סתירות מהותיות, אותן לא ניתן היה ליישב. כך למשל, לפי עדות הגב' אביטל הכהן-קרנין, משאית הנתבעים עמדה חצי על הכביש וחצי על המדרכה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 6-15). לעומת זאת, לפי עדותו של הנתבע 1 המשאית עמדה בצד שמאל של הכביש (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 28-31). בנוסף, הגב' אביטל הכהן קרנין העידה, כי בזמן ביצוע העבודות, הכביש נחסם משני צדדיו (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 4). מנגד, הנתבע 1 העיד, כי רק צד אחד של הכביש היה פקוק. לדבריו, העבודות בוצעו בצד ימין, לכן הרכבים עברו לצד שמאל של הכביש והמתינו שם בעצירה, עד שיתאפשר להם לעבור (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 18-21).

כללם של דברים: נוכח השונות המוחלטת בין הגרסאות, ומשלא מצאתי לקבל גרסה אחת ולהעדיף אותה על רעותה, אין מנוס מלדחות את התביעה.

אכן הלכה הפסוקה מיוסדת היטב היא, כי על בית המשפט לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין שתי גרסאות קוטביות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה בבחינת "האמת המשפטית". השאיפה היא אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה, לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני זולתה, מצב של "ספק שקול". במצב דברים זה, על בית המשפט להכריע את הדין לפי נטלי ההוכחה הרלוונטיים וזאת מבלי לקבוע ממצאים פוזיטיביים עובדתיים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, יפסיד משלא הצליח לצלוח את הנטל.

בענייננו, עסקינן בסיטואציה בה איש מהנהגים המעורבים בתאונה לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו. מדובר ב"גרסה מול גרסה" כאשר הן נהגת רכב התובעת והן הנתבע 1 הם צדדים המעוניינים בתוצאות המשפט.